שתף, , גוגל פלוס, פינטרסט,

Posted in:

על אינטליגנציה רגשית ותפוקת עבודה

גם בשנת 2019 מנהלים ממעיטים בחשיבותה של האינטליגנציה הרגשית, ומגדירים אותה כמיומנות שולית למהלך העבודה. מנהלים רבים משייכים תכונות כמו יכולת טכנית ואינטליגנציה כתכונות שיקבעו הצלחה מקצועית בהשוואה לתכונות רגשיות יותר כמו אמפתיה ומודעות לרגשות הזולת.
ומה קורה בפועל? ניסויים מראים בדיוק את ההיפך. אינטליגנציה רגשית גבוהה מנבאת טוב יותר הצלחה, תומכת ביכולות המקצועיות ועוזרת לנו לתכנן בצורה רחבה יותר מהלכים.

אם הרווארד אומרים

מחקר מהרווארד בדק איך מדרגים סטודנטים את המנטורים והדמויות לחיקוי שלהם, על פי תכונות וקווי אופי. ללא ידיעת הסטודנטים, החוקרים חילקו את תכונות האופי שציינו הסטודנטים לשלוש קבוצות: חכמה (IQ), מיומנויות טכניות ואינטליגנציה רגשית.

המסקנה מתיישבת עם ממצאים אחרים שגילו החוקרים, לפיה מ-IQ מסוים והלאה, אין מתאם בין חוכמתו של האדם לבין הצלחתו. למשל, לעורך דין מוצלח כדאי שיהיה לפחות 115 IQ. מעבר לרף הזה, האינטליגנציה הרגשית מסבירה הצלחה טוב יותר ממנת משכל.

אינטליגנציה רגשית הופכת להיות גורם מבדל חשוב. היכולת להבין את ההשפעה שלנו על אחרים ולהתאים את עצמנו אליה – מרכיב מובהק באינטליגנציה הרגשית – אחראית ל-90% ממה שעוזר לעובדים להתקדם בסולם הדרגות בחברות.

מחקרים הציגו גם שלאינטליגנציה הרגשית יש השפעה חזקה על תפקודו של הארגון. חברת התרופות הצרפתית 'סאנופי 'התמקדה בפיתוח האינטליגנציה הרגשית של צוות המכירות שלה וזכתה לעלייה של 12% בתפוקה שלהם. במוטורולה בחנו את השפעת אימוני האינטליגנציה רגשית על עובדי המפעל, והפרודוקטיביות של יותר מ 90%-מאלה שעברו אימון – עלתה.

הסיבה העיקרית לעלייה בתפוקה היא היכולת של מנהלים ומנהיגים לעורר בעובדים שיקול דעת עצמאי שמאפשר להם לקחת את התפקיד שלהם צעד אחד קדימה, ליזום ולהגדיל ראש.

אבן היסוד של האינטליגנציה הרגשית – מודעות עצמית

ליבת האינטליגנציה הרגשית היא מודעות עצמית. אם לא נבין את המוטיבציות וההתנהגות שלנו, כמעט ולא נצליח להבין את האחרים סביבנו. באופן פרדוקסלי, חוסר מודעות עצמית מונע גם חשיבה רציונלית ומשפיע על היכולות הטכניות. כלומר, מעבר מהבלוק הרגשי לבלוק מקצועי.

וזה למה: יש שני חלקים שנאבקים על השליטה שלנו במוח.

הניאוקורטקס – המערכת הקוגנטיבית, שאחראית על ה-IQ והזיכרון. היא אחראית על מיומנות ניהול כמה משתנים בו זמנית והכרחית לביצוע משימות חשובות כמו פיתוח אסטרטגיה, פישוט תהליך מסובך, קביעת סדר עדיפויות, הבנת השלכות ואיסוף תובנות ומידע חיוני.

אמיגדלההצד במוח שמשמש כמרכז הרגשות שלנו. הוא אחראי על ההישרדות שלנו, ולכן מגיב 100 פעמים מהר יותר מהניאוקורטקס. הוא עוזר לנו מול מצבים מאיימים (אדם קדמון וזה), אבל הטריגר שמפעיל אותו, מגורה מאיומים ממשיים וממשיים פחות. זאת  הסיבה שאנחנו נוטים לדמיין את הנורא מכל, עוד לפני שיש לנו את העובדות. כמו למשל שכירים שנחרדים משמועה על פיטורים בחברה, עוד לפני שגילו את מי רוצים לפטר.

כשהרגשות משתלטים לנו על ההיגיון

כשהצד הרגשי במוח שלנו מגורה, הוא משתלט על המערכת הקוגנטיבית. הגירוי הקל ביותר יכול להוריד ב-75% את היכולת שלנו להפעיל שיקול דעת רציונלי. כתוצאה, במקום להתמודד עם מספר רב של הקשרים לוגיים ותוצאות אפשרויות נתמודד רק עם שניים – נבחן סיטואציה בשחור ולבן, בתבניות בינאריות כמו כן ולא, או ניצחון והפסד.
אם ניקח את זה ליום העבודה שלנו, טריגרים רגשיים כמו מייל כועס מלקוח או מבט מסויג בפגישה, יכולים להביא אותנו לסט שלם של מחשבות שליליות.

התאוששות ממצב רגשי שכזה יכולה לקחת גם 20 דקות, ואם יש גירוי  של הרגשות לעיתים קרובות, נבזבז זמן רב במצב שבו האינטליגנציה הבסיסית שלנו נפגמת.

הנה הפתרון – תתמקדו בהבנה יותר מבשיפוט

מקווים שלא איבדנו אתכם להתקף לחץ שהגניב לכם האמיגדלה. לפני שאתם נותנים לה להשתלט עליכם, חשוב לנו להרגיע אתכם ולהגיד שיש דרך להתמודד עם פרץ הרגשות הזה.

הדרך להתאושש מהר יותר היא לתעל את האנרגיה מהמצב הרגשי למצב הפיזי. פעילות פיזית כמו סיבוב הליכה או הליכה לבר המים כדי לשתות מים, תוריד את כמות האדרנלין והקורטיזול (הורמון הפחד) יתפזר בגוף.
ברגע שהגוף נרגע פיזית, אנחנו צריכים לקבוע אם האיום אמיתי, ואם כן, להבין מה אנחנו יכולים לעשות כדי להתמודד איתו. כדאי לשאול את עצמנו אם הנושא הזה יכול להשפיע על מהלך הדקות, הימים, השבועות וכו׳ הקרובים. שאלות כאלה ואחרות מערבות את הסקרנות שלנו וגם את הניאוקורטקס. למה שאלות? כי הצהרות, בשונה משאלות, מעוררות שיפוטיות, ומעוררות את הצד הרגיש במוח.

אם מישהו מאחר לנו באופן קבוע לפגישות, כדאי לשאול את עצמנו מה יוביל במקרה הזה לשיחה יותר פרודוקטיבית איתו בנושא. קחו דוגמה? "אני לא יכול לסבול את זה שהוא תמיד מאחר" (התבצרות בטענה) או "מעניין אותי למה הוא כל הזמן מאחר".

וזאת גם אסטרטגיה טובה כשאתם מדברים עם אנשים. החלק הרגיש שלנו רוצה להרגיש אוטונומי, כשיר, מוערך, בטוח מכובד ושייך, אז שימוש בשאלות במקום בהצהרות, יוצר אקלים שיחה פורה יותר.
למשל, "תוכל לספר לי יותר על איך הגעת למסקנה הזאת?" או "איזה מידע יכול לעזור לך לפתור את זה?" יכולות לעורר רגשות חיובים יותר מאשר הצהרות כמו: "אני לא מסכים איתך", או "אני מודאג בקשר למה שקורה". שימו לב לספציפיות השאלה.

אז מה למדנו? דווקא בזכות אינטליגנציה רגשית גבוהה היכולות המקצועיות שלנו משתכללות, וגם המחמאות שאנחנו מקבלים מאחרים. על ידי הפחת השראה באחרים, מנהיגים בעלי אינטליגנציה רגשית יכולים לעורר שיקול דעת עצמי, שיגרמו לצוותים שלהם לשדרג את הפרודוקטיביות שלהם. ושדרך פשוטה מאוד לצאת מסערת רגשות היא ללכת, לשתות כוס מים, לשאול את עצמנו שאלות ספציפיות ופרקטיות ולייצר תכנית עבודה.

שיהיה בהצלחה!

 

 

 

 

 

 

 

פוסטים נוספים שכנראה יעשו טוב לעסק שלך

תגידו מה חשבתם:

avatar