מי שלא עושה, לא טועה. ומי שלא לומד מהטעויות, כנראה יחזור עליהן. אז ברור לכולם שטעויות הן לא רק חלק בלתי נפרד מהחיים המקצועיים, הן הזדמנות נהדרת ללמוד ולהשתפר. עכשיו בואו נראה אם אתם מסוגלים גם ללמוד מטעויות של אחרים.
ביקשנו מהחברים שלנו בפייסבוק לספר לנו על טעות כזו והנה המיטב:
חוסר מיקוד
"ניסיתי להכניס לעסק כל מה שאני יודעת ויכולה לעשות", מספרת שקמה תבור. "הקהל שלי לא הבין אותי, עד שבחרתי להתמקד בדברים שאני 200% טובה בהם".
מה לקחת: העולם החדש והמוגזם שבו כל אחד הוא גם צלם, בונה אתרים, מנטור לצמיחה עסקית ומנהל קהילות וועדי עובדים הוא ההפך ממיקוד. מיקוד היא הבחירה בדברים בהם אתם באמת מצוינים ומהם אתם נהנים, ולא לבזבז זמן על כל השאר.
לעשות הכל מהכל פוגע לכם באנרגיה, במיקוד, בהתקדמות המקצועית, בבידול ובמאמצי השיווק שלכם.
במילים אחרות – אל תקחו עבודות שלא יקדמו אתכם לעבודה הבאה שאתם רוצים. זה נקרא להגיד לא, וזה אחד הדברים הדברים שהכי חשוב ללמוד לעשות – וכמה שיותר מוקדם.
תמחור נמוך
"לפעמים בהתחלה לא יודעים איך לכמת את הערך ללקוח ונוטים להמעיט בתמחור", נזכר אורי אליאבייב, מומחה לבינה מלאכותית. "התמחור שלי היום מבוסס יותר על ההשפעה והפועל היוצא של העשייה שלי והדרך בה היא תשפיע על החברה. משם אני מבין בכמה אני צריך לתמחר כל פרויקט".
מה לקחת: יש דבר כזה שנקרא שכר-לימוד. תשלימו עם זה, חבקו את זה ותדעו שכל שתעשו יותר פרויקטים שריר התמחור שלכם ילך ויתפתח. עם זאת, קחו לתשומת לבכם את התובנה הכל כך חשובה של אורי: המחיר שלכם לא נגזר רק מהזמן, הניסיון ואיכות העבודה שלכם, אלא גם מהערך שאתם נותנים ללקוח ומהתרומה של העבודה שלכם לצמיחה של הלקוח.
עבודה עם אנשים שלא נכונים לנו
"המשכתי לעבוד עם לקוח למרות שהוא לא ידע אף פעם להסביר מה הוא רוצה, דרש דברים לא הגיוניים, בשעות לא הגיוניות ובגדול – פשוט לא הצלחנו לעבוד יחד. אבל המשכתי איתו מתוך פחד שלא אמצא לקוחות יציבים אחרים במקומו", מספרת ליהי כהן.
לימור פרץ מספרת גם היא דברים דומים: "לא הקשבתי לתחושות הבטן שלי. בכל פעם שהתעלמתי מהנדנוד הפנימי הזה – חטפתי. לפעמים הפסדתי כסף, לפעמים שלוות נפש, לפעמים שניהם. תחושת בטן היא לא משהו אבסטרקטי, היא האיתות של התת מודע שיש נורות אזהרה אמיתיות שצריך לקחת בחשבון, גם אם אנחנו לא יודעים לתת להן תיאור מדויק"
מה לקחת: דילמה. הנטייה לקחת על עצמנו כל עבודה שנקרית בדרכנו ועם כל לקוח שמתקשר, בעיקר בתחילת הדרך, היא טבעית. בכולנו מנקרת המחשבה שמה שיש עכשיו אולי לא יהיה מחר. אז איפה אנחנו משאירים את הנשמה שלנו בצד ומתחילים לעבוד, ואיפה אנחנו מקשיבים לה ואומרים ללקוח הזה תודה ושלום? כעצמאיים, יש לנו את הפריבילגיה לבחור עם מי לעבוד. זאת לא רק פריבילגיה שקשורה לסגנון חיים. זאת פריביליגה שמשפיעה לחלוטין על העסק. שחררו לקוחות שמבזבזים את לכם את הזמן ואת האנרגיה. באמת שאנחנו לא רוצים להיות ניו אייג'יים בשקל, אבל כן, זה יזמן לכם את הלקוחות שנכונים לכם ושאיתם תוכלו להיות אתם במיטבכם, וגם לגבות על זה תשלום הוגן. זהו, מבטיחים לא לכתוב "לזמן" יותר לעולם.
תיאום ציפיות מול לקוחות
"זו טעות לא להגביל את הלקוח בסבבי תיקונים", מעיד ניר ויינגרטן, עצמאי בתחילת דרכו. "כל כך היה לי חשוב לרצות, שהתמחור כבר מזמן לא היה רווחי, שאבו לי את האנרגיות, ועם חלק מהלקוחות זה נגמר בצורה לא נעימה עקב תסכול של אחד הצדדים". אז מה עושים? "ברגע שצרפתי לו"ז עבודה מסודר ומוגבל ל-3 סבבי תיקונים, החיים נהיו נצנצים וחדי קרן".
מה לקחת: תוציאו את החתול מהשק ותוודאו שהוא מספיק חמוד בעיניכם. ובלי המטאפורה המוזרה – אל תתחייבו לפרויקטים בלי לדעת את היקפם האמיתי. אתם והלקוח חייבים להיות מסונכרנים על זה שכל עבודה מעבר לסבב התיקונים שסוכם מראש היא בתשלום נוסף. תכל'ס, אתם לא יכולים להרשות לעצמכם אחרת, ואם אתם חושבים שזה קטנוני, לא שירותי ומרתיע תזכרו מה הלקוחות שלכם חושבים על עורכי הדין או משרד רואי החשבון שלהם. קוראים לזה כבוד מקצועי, וזה חשוב.
רתיעה מביורוקרטיה
"לא ידעתי איך מגישים דו"חות שנתיים, נלחצתי והדחקתי. הצטברו קנסות וריביות ובלאגן", מודה הדיג'יית ירדן לוי.
מה לקחת: מי מפחד מהדו"ח השנתי? כולנו, כמעט. החשש מובן, בכל זאת – כשכירים כל ההתעסקות במס הכנסה, פנסיה וביטוח לאומי נחסכו מאיתנו. רבים מאיתנו לא מרגישים בנוח בהתעסקות עם מספרים, אחוזים ומונחים פיננסיים. כדאי, כמובן להיעזר בבעל מקצוע (רואה חשבון או יועץ מס), אבל כדאי גם להכיר את המונחים ולשלוט בחומר בעצמכם. אם ניקח את הרגע הזה למשהו רחב יותר, אז אל תהססו להעזר בגורמים חיצוניים, לשלם על שירותים שאתם לא מתמצאים בהם, או לכל הפחות ללמוד אותם וליישם בעצמכם בהמשך. אם ידע הוא כח, אז במקרה הזה ידע הוא גם כסף.
חוקים, חוזים ועקרונות
"הטעות שאני נופל בה כל פעם מחדש היא לא לדרוש צ'ק מראש. אחרי זה אני רודף אחרי לקוחות חצי שנה", מספר איתי כפרי, קרקסן ומנהל "קרקס כפרי". גם רועי רחמים, מאייר, מספר דברים דומים: "בתחילת הדרך לא הקפדתי על עבודה עם חוזה מול לקוחות. בחלק מהפעמים חוסר הוודאות היתה בכמות העבודה ומכך כמובן גם הושפע השכר. בפעם אחרת לא קבענו מועד לתשלום והלקוח פשוט נעלם לפני שהוא שילם לי. מיותר לציין שלרדוף אחריו היתה חוויה לא נעימה שבזבזה לי זמן יקר".
מה לקחת: הלקוח הוא חבר של חבר. לא בא לי להערים קשיים. תשלחו חוזה אחר כך. שטויות, זו עבודה בקטנה, אם אדרוש מקדמה גדולה הם לא ירצו לעבוד איתי – יכולים להיות הרבה תירוצים למה לא לעבוד מול חוזה, אבל מספיקה פעם אחת שתתחרטו על זה בשביל להשתיק את כולם.
בססו לעצמכם עקרונות עבודה, וקחו אותם כחוק טבע. ככה אתם עובדים, וזהו. אם תהיו הדדיים מספיק, הוגנים במידה כך שגם האינטרסים שלכם באים לידי ביטוי, אף אחד לא יסרב לכם. ואם כן, כנראה שיש לזה סיבה.