שתף, , גוגל פלוס, פינטרסט,

Posted in:

רוצים להיות עצמאים מושלמים?

על פרפקציוניזם ולמה הוא יכול לפגוע בכם

בספרה "מושלמים כמו שאנחנו" ברנה בראון כותבת את המשפט הבא: "פרפקציוניזם הוא מערכת אמונות שלפיהן אני צריך להיות מושלם, כי אם אראה מושלם, אתנהג מושלם ואחיה מושלם, אצליח להימנע מתחושות של בושה, אשמה ושיפוט או למזער אותן". כמה שהמשפט הזה כבד, כך הוא גם חשוב ומונע מאיתנו למצות את היכולות שלנו ויותר מזה, להיות מאושרים.
בראון מבחינה בין פרפקציוניזם לשאיפה להצטיין. הצטיינות היא הישגיות בריאה שמתפתחת ומחפשת איפה אפשר להשתפר. פרפקציוניזם מתמקד בשאלה "מה יחשבו עליי?".  ההבדל הוא שהפרפקציוניזם מתמקד באיך הדברים נראים, לעומת המצוינות, שחושבת על הדרך שבה הדברים נעשים.
בתפיסה העצמית של הפרפקציוניסטים שום דבר שהם עושים אף פעם לא יוצא מושלם ולכן הם יטעו לחשוב שהם כישלון.
והעניין הוא כזה – בטבע אין דבר כזה מושלם. המחשבה שדווקא יש היא מקור לתסכול ואפילו לשיתוק. הוא פשוט גורם לו מראש לא להשתתף במשחק. ועוד דבר שחשוב לדעת הוא שהפרפקציוניזם מתעתע. אנשים עם תפיסת עולם פרפקציוניסטית, יסבירו שהם רואים ב"שלמות" אידיאל להשגת הישגים והשתפרות מתמדת. האמת היא, שהם מגיעים להישגים גבוהים למרות הפרפקציוניזם ולא בזכותו.

איך גדלים פרפקציוניסטים
מאיפה מגיעה השאיפה הזאת למושלם? לעתים קרובות הסיבה היא הנטייה שלנו לבחון את עצמנו דרך התוצאות ולא דרך העשייה עצמה. לדוגמה, כשאנחנו אומרים ש"העסק הרוויח טוב מאוד החודש", אנחנו נותנים ציון לתוצאה ולא להשקעה והמאמץ שעשינו כדי להגיע לשם. הרי אין לנו באמת שליטה על התוצאות העסקיות שלנו, רק על הדרך והעשייה שלנו. לפעמים המאמץ והלמידה שאנחנו עושים לא מתבטאים בשורת הרווח בסוף החודש. גם בחודשים כאלה, הדבר הנכון לעשות הוא לבחון את הדרך שאנחנו עוברים ולא רק את היעד אליו הגענו.
תחשבו על מסעדה טובה שמגישה אוכל טעים ברמת מחירים סבירה אבל צריכה להתמודד עם חורף גשום וסוער במיוחד שבו אנשים לא ממש יוצאים מהבית. בלי קשר למאמץ והעשייה שהושקעו, סביר להניח שהרווחים בסוף החודש לא יהיו טובים.
נטייה נוספת של הפרפקציוניסט היא להשוות את עצמו לאנשים ועסקים אחרים. "למה אני לא כמו…" השוואות מהסוג הזה גורמות לנו להרגיש שאם לא נהיה הכי טובים שיש, כל הזמן, לא נהיה אהובים ושייכים.
ות'אמת, אין שום קשר בין הדברים.

מה הפרפקציוניזם תורם?
בעולם העסקי, ברוב המקרים, פרפקציוניזם היא תכונה לא משתלמת. כל הליטושים והדיוקים האינסופיים הופכים מהר מאוד לזמן יקר שמתבזבז. הם לא באמת תורמים משהו ללקוח ובטח לא משתלמים לכם.
תופעת לוואי נוספת היא הפחד מטעויות או כשלונות. הפרפקציוניסט רוצה להצליח כבר בפעם הראשונה, ובעולם האמיתי זה פשוט לא ריאלי בדרך כלל,  אז הוא פשוט לא מנסה, לא טועה ולא לומד.  כשמדלגים על שלב הטעויות ומצפים להצלחה מיידית, עלולים להיווצר קשיים בטווח הארוך והימנעות מניסוי וטעייה.
אם יש לנו עסק שלא הצליח ונאלצנו לסגור, מה הסיכוי שנבנה עסק נוסף? הרי אם לא הצלחנו בפעם הראשונה כנראה שאנחנו לא מוצלחים בזה. נכון? לא, לא נכון.
הטעויות שאנחנו עושים מחסנות אותנו, מכניסות אותנו לפרופורציה ונותנות לנו פרספקטיבה נכונה על עסקים ועל החיים באופן כללי. בפעם הבאה שננסה, יש סיכוי טוב שהלקחים שלמדנו והמסקנות שהסקנו יגרמו לדברים להיראות אחרת. 

כך תדעו האם אתם פרפקציוניסטים
ענו על השאלות הבאות:

  1. כאשר אני טועה, אני לא מפסיק/ה לחשוב על הטעות
  2. את/ה מאוד תחרותי/ת וקשה לי עם המחשבה שהביצועים שלי פחות טובים משל אחרים
  3. ”או שאני אעשה את זה “כמו שצריך” או שלא אעשה את זה בכלל” מתאר אותי טוב
  4. אחרים סביבי צריכים להיות מושלמים
  5. אני נמנע/ת מלבקש עזרה מאחרים כי הם עלולים לתפוס את הבקשה כחולשה מצידי
  6. את מתעקש/ת לבצע משימה הרבה אחרי שאחרים כבר התייאשו מלנסות
  7. אני נוטה לשים לב במהירות לליקויים ויש בי צורך לתקן אנשים כאשר הם טועים
  8. אני מודעת מאוד לציפיות ולתביעות של אחרים
  9. מצב שבו אני עלול/ה לטעות בפני אנשים אחרים מטריד אותי

במידה וענית כן על רוב התשובות, מה עושים?

הנה 5 כלים שיעזרו לכם להיות פחות פרפקציוניסטים ויותר בטוחים בעצמכם:

תהיו מודעים
קודם כל, להבין שהגענו למקום שבו אנחנו נמצאים למרות הפרפקציוניזם, ולא בזכותו. בלי ההבנה  שפרפקציוניזם הוא דבר שלילי, הוא יתקיים אצלנו בלי שנהיה מודעים לכך.
כדאי להכין רשימת יתרונות וחסרונות של גישה פרפקציוניסטית. יתרון יכול להיות משהו כמו "מוביל אותי להישגים גבוהים" וחסרון יכול להיות "אני בלחץ לפני כל פרויקט", "מפחיד אותי לבצע טעויות אז אני לא עושה בכלל" וכד'.

מה פארטו היה אומר?
עקרון פארטו, על שם הכלכלן האיטלקי, קובע ש-20% מהאוכלוסייה אחראיים ל-80% מהמחזור העסקי. אפשר להחיל את העיקרון הזה גם על אנשים פרפקציוניסטים ולטעון שב-20% מהזמן הם משיגים 80% מהתוצאות. ב-80% מהזמן, לעומת זאת,  הם עסוקים בליטוש התוצאות. זה מצב שמומלץ בחום להימנע ממנו. גם כי זה פשוט לא משתלם כלכלית וגם כי אף אחד לא באמת שם לב להבדלים, חוץ מהפרקציוניסטים עצמם. 

לא לפחד לטעות
אנשים פרפקציוניסטים נוטים להתבייש בטעויות שלהם ולהסתיר אותן. חשיפה הדרגתית ו"דיווח" על טעויות שעשינו יעזרו לנו להבין שטעויות הן לא סוף העולם. להיפך, הן משפרות אותנו. כשאנחנו מוכנים להודות בטעויות שלנו ולהבין שהן חלק מתהליך, הסיכויים שלנו להצליח בטווח הארוך ולטעות פחות, משתפרים. 

60 זה ה-100 החדש
כשאנחנו ממקמים את רף הציפיות שלנו נמוך מ-100%, נאמר ב-80% או אפילו 60% אנחנו רגועים יותר ורמת ההנאה שלנו מהתהליך עולה. במין מעגל קסם שכזה, ככל שרמת ההנאה עולה, הביצועים משתפרים. זה עד כדי כך פשוט – אנחנו עושים עבודה טובה יותר כשאנחנו שמחים. 

צאו מהראש של עצמכם
קל להגיד, קשה לבצע, אני יודעת. לכן, אל תנסו לעשות את זה לבד.  הרשו לעצמכם להיעזר בגורמים מקצועיים שרוצים את הטוב ביותר עבורכם ועבור ההצלחה שלכם. ליווי תעסוקתי מקצועי מדויק יכול לעזור באיזון הלחץ ובהעלאת הערך העצמי שלכם. 

 


הכתבה נכתבה בשיתוף עידית פליק- הגורם האנושיhttps://www.iditfalik.com

0 תגובות
Inline Feedbacks
View all comments