קהילות – מכפיל כח אדיר לחברות ולסטארטאפים

תמלול הפרק

צלם: ארז, כנס לפריים

אתה הגבר מחמד שלנו

ארז אגמון: זהו, אני היחיד פה, א' אני שמח להיות ברוב נשי אז זה כיף לי, יאללה. אני ארז אגמון, סמנכ"ל השיווק של חשבונית ירוקה, אני מה זה נרגש להיות פה, כיף, זה היום החמישי שלנו בשבוע המהמם הזה. ליאור היום שאלה אותי, היה שבוע כזה אינטנסיבי ומה זה חבל לי שהוא נגמר, כי באמת היה כיף ואנחנו באמת נהנים, ולי זה עשה עוד הרבה חשק לעוד. אז כמה מילים על חשבונית ירוקה, חשבונית ירוקה, אנחנו חברת fin-tech שבעצם נותנת מגוון של פתרונות טכנולוגיים דיגיטליים לעסקים קטנים ובינוניים בישראל, לעצמאיות, לעצמאים. אני שמח לראות פה הרבה לקוחות שלנו, חלק כבר התחלנו לעשות עוד שיתופי פעולה מעבר לזה ולראות איך אפשר לעשות עוד דברים ביחד. הרבה מעבר לפתרונות טכנולוגיים גם אנחנו מייצרים הרבה תוכן וחלק מזה זה השבוע המהמם הזה שקורה פה והמטרה באמת להנגיש ולעזור לעצמאים, לתת להם יד, תוכן שבא לידי ביטוי בקהילה שלנו, בפודקאסט שלנו וגם בהרבה הרצאות שאנחנו עושים. זהו, הבמה שלכן, תהנו.

אנה ליפניק לוי: טוב, אני אתחיל ואני אגיד שאני מתרגשת טילים. איזה כיף להתחיל. אז היום אנחנו באמת נפתח את האירוע ונדבר על קהילות כמכפיל כוח לחברות ולסטארטאפים, זה באמת ערב חמישי, כמו שכבר נאמר היה לנו שבוע מאד אינטנסיבי. אני רק אגיד מילה על זה כי היו פה השבוע עשרים ושש דוברות, כולן מדהימות, עסוקות מאד, נשות העולם הגדול שהקדישו באמת את הזמן שלהן כדי לשבת פה, לדבר עם יזמיות, יזמים, ואני חושבת שהדבר הכי חשוב זה להראות לכל אישה, במיוחד בשבוע האישה כי זה למעשה, מפה זה נולד, שיש הרבה הרבה סוגים של role models ואני מקווה שאחרי השבוע הזה לא תהיה מישהי שתגיד שהיא לא יכלה להזדהות לפחות עם אחת מהנשים המדהימות שהיו פה. אז זה ככה לגבי השבוע ושוב תודה רבה לחשבונית ירוקה, לארז, לליאור, לצוות המדהים שאתם.

מורן זר קצנשטיין: תודה רבה לאנה שיזמה וחשבה והובילה והדביקה, אז תודה רבה גם לאנה.

אנה ליפניק לוי: תודה, תודה. ואז, אה, אנחנו נעשה סבב קצר של היכרות, שתכירו מי הנשים המדהימות וה… אוקיי, אז שמי אנה ליפניק לוי, לא אמרתי את זה, חשוב, אני שותפה בחברת The Founders, אחנו מעניקים בעצם שירותים פיננסיים ושיווקיים לסטארטאפים, מנטורית לסטארטאפים הרבה מאד שנים, מרצה באקדמיה ואוהבת המון יזמויות במיוחד שקשורות בנשים ונערות, זה הpassion- שלי, ואני אשמח מאד שתציגו את עצמכן. יש לי פה קו–מנחה, את בקשי המהממת, אז בואי תציגי את עצמך

הילה בקשי: yeah baby. האמת שבאמת כל השבוע הזה זה הפקה של אנה, היא מאד מצטנעת אבל זה הפקה שלה. עם תמיכה, עם תמיכה גבית של חשבונית ירוקה וארז, וליאור שהיא המנכ"לית הכי סטייליסטית, אני הייתי חייבת להגיד את זה, המנכ"לית הכי סטייליסטית ב-eco system הזה. אז אני הילה ואני מייסדת קהילת המיטאפיסטיות שחלקכן חברות בה, ואם לא אז כנראה שאתן לא בהייטק

אנה ליפניק לוי: או רוצות להיות

הילה בקשי: או רוצות להיות בהייטק. או רוצות להיות בהייטק ואז אולי אני אקבל אתכן אולי לא. אני מבקשת מכל הפאנל כאן לשים לב שאתן מדברות על יזמות ולא על יזמיות כי זה מאד מאד חשוב לי. אז יזמות, הדבר הזה באמת נבדק וככה אומרים, אוקיי? לא יזמיות, אנחנו לא כפיות קטנות אנחנו כפות גדולות, אוקיי? יזמות. ותודה לכן, ו-lets have fun. אה יש לי משלך

ענבר הודס: יש לי את שלי.

אנה ליפניק לוי: לא נורא אנחנו ב-sharing

הילה בקשי: we are sharing the Corona

ענבר הודס: אז באמת ממש ממש ממש מרגש להיות כאן הערב אחרי כל השבוע הזה. אני ענבר מחשבונית ירוקה, אני מנהלת תחום התוכן, תמיכה אצלנו בחשבונית, וכחלק מהתפקיד גם מנהלת את הקהילה שלנו. לפני שהגעתי, אני כבר כמעט יותר משנתיים בחשבונית ירוקה, ובעצם לפני שהגעתי לחשבונית ירוקה הייתי מפיקה שנים בטלוויזיה ועצמאית בעצמי, ולקוחה של חשבונית ירוקה, יש הרבה כאלה אצלנו. והתחושות האלה של העצמאים שאנחנו מתעסקים בהן המון המון המון בקהילה הן תחושות שבערו לי ככה עמוק בפנים ואיתן אני מגיעה ואיתן באמת הרבה מאיתנו, מהתחושות האלה חשבונית ירוקה קמה, אני אגיע לזה באמת גם בשיח על הקהילה, זה באמת מאד מאד מלווה אותנו. וזהו, ממש כיף. זה מטורף לראות את זה מהצד הזה, אז תודה שהגעתן.

מורן זר קצנשטיין: היוש, אני מורן זר קצנשטיין, מה אני אמורה להגיד?

הילה בקשי: מי את

ענבר הודס: מה שדיברנו

מורן זר קצנשטיין: די, לא נוח לי אני צריכה לעמוד, שניה. אוקיי. אז היי, אני מורן זר קצנשטיין ואני ייסדתי קהילה שנקראת בונות אלטרנטיבה, זו קהילה שמורכבת מנשים שיש פה איזה שתיים כבר שזה, אנחנו בעצם סוג של קבוצת לחץ של נשים ממעגלי השפעה מאד מאד רחבים ואנחנו מנסות לייצר כמה שיותר אימפקט בעולם האמיתי בכל מה שקשור בקידום של נשים ומלחמה באלימות נגד נשים, אז זה ציר אחד, זה הnight-job שלי, ומלפני חודש הday job- שלי זה להיות מנהלת התקשורת של פלייטיקה. שהצטרפתי לפלייטיקה ממש ממש לא מזמן והופס התחילה מלחמה ויש הרבה מאד אקשן, אבל לפני כן הקמתי את וואי וואי וואי, לפני שלוש שנים, שזו סוכנות קריאייטיב ואסטרטגיית תוכן ובית ספר ליו–טיוב, ולמדתי המון המון דברים ועכשיו אני יכולה לשתף את זה איתכן בהכל כי כאילו… ולפני זה אני באמת באה מעולמות של שיווק, עברתי בלוריאל, הייתי מנהלת מותג קוקה קולה ומנהלת שיווק בחברה המרכזית, הייתי בתפקיד לפני בוואי וואי וואי בגוגל תקופה קצרה וזהו, ועכשיו אני פה ואני אשמח לחלוק.

טליה תורג'מן: ערב טוב. יש? ערב טוב. ערב טוב. ערב טוב. אז אני טליה תורג'מן, ואני המנכ"לית של אקסימוס, זה הפורום המוביל בישראל ליזמות, יזמים, מנהלות, מנהלים ואנשים פורצי דרך בתחומם. אני גם המייסדת של secret dinner, זו חברה בעולמות של global event marketing ואי שם לפני חמש שנים הקמתי פודקאסט על ניהול קהילות שבזמנו אירחתי מאה אנשים בפודקאסט הזה, הוא שודר בגלובס, וגם באותה תקופה ניהלתי הרבה קהילות במגוון רחב של תחומים, נראה לי שנדבר על זה אחרי זה. זהו, כיף להיות כאן.

תחיה בן צור: ערב טוב לכולם ולכולן, אני תחיה בן צור, מנהלת פורום נשים בתעשייה, קהילת המנהלות. זאת הקהילה הגדולה בארץ בנושא תעסוקה וקידום נשים בשוק התעסוקה, אנחנו מונות כמעט תשעים אלף נשים. מבחינתי זה המקום הכי אינטימי ומדהים שלי, יש שמה המון עזרה הדדית, המון sisterhood ניהולי במיטבו. והחזון שלנו הוא באמת באמצעות הקהילה, ויש לנו גם המון המון הצלחות בקידום נשים. זהו.

אנה ליפניק לוי: אז אנחנו נתחיל ונצלול לעולם הקהילות, אז הקונספט של כל השבוע הזה זה בעצם איך מייצרים חברות שכולם רוצים להיות חלק מהן, וכשחשבנו על הקונספט הזה זה כלל בתוכו כמובן את העובדים ואת הלקוחות וגם את המשקיעים, ובעצם את כל מי שנמצא מסביב כדי לייצר חוויה שונה ומיוחדת לחברה ולכן נולד הנושא הזה, כלומר ארבעת הערבים הראשונים הוקדשו לשלבים השונים של החברה והחלטנו להקדיש את הנושא לקהילה, ערב שלם, ואני רוצה לפתוח איתך מורן, בשאלה מה כל כך גורם לחברות לרצות להקים קהילה בעצם, למה, מה כל כך מעניין בזה?

מורן זר קצנשטיין: כי יש שם כסף. בהתחלה, כשהתכוננו לזה, אז נורא רציתי לדבר על בונות אלטרנטיבה ואנה אמרה לי לא. אנשים זה, אבל אני כן אגיד לכן מילה אחת למה כן. בעיניי, אני בוחנת קהילה באיזה שינוי היא עושה בעולם. אם למשל בבונות הן מברברות את עצמן לדעת, יש לי ויכוחים, לא ויכוחים, אבל בסוף זה צריך להניע לפעולה. משהו צריך לקרות, משהו אמיתי, אני כבר לא מודדת קהילה במדדים של engagement, זה לא מעניין בעיניי, אלא מה קרה בעולם. ובעיניי זה רלוונטי לכל אחת מהקהילות שאתן תייצרו, אז נדבר רגע על הקהילה שהקמתי בוואי וואי וואי. עכשיו, אני לא רוצה שתחשבו רגע על יש עוד סוגים של קהילות חוץ מהביטוי של זה בפייסבוק, אבל אני באתי לעולם בוואי וואי וואי ואמרתי כל עסק עצמאי, חברה, צריכים יו–טיוב. זה היה הנרטיב המרכזי שלי. ועכשיו בניתי סביבי קהילה ובעצם כל הזמן העברתי את המסר הזה, הביטוי של הדבר הזה היה שחברות פנו אליי, אוקיי? לצורך העניין אני כמו סטארטאפ כי כל הלקוחות שלי, והיו לי את הלקוחות הכי גדולים במשק, אוקיי? בניתי לטבע את האסטרטגיית יו–טיוב הגלובלית שלהם, שטראוס, החברה המרכזית, לנובו, דיסני, כולם באו אליי. למה הם באו אליי? כי אני בניתי סיפור מרכזי שכולם צריכים יו–טיוב ואני המומחית. עכשיו, סטארטאפ שיש לו איזשהו סיפור שהוא באמת, הוא לא עובד על איזה פיצ'ר אלא שהוא בא להביא משהו חדש לעולם. חשבונית ירוקה, יש להם סיפור לעולם, יש להם עולם תוכן שהם יכולים לקחת עליו בעלות, אז יש כבר ערך שהוא נורא נורא ברור שאתם יכולים לתת. חשבונית ירוקה יכולה לעזור בעצם לבעלי עסקים, לפעמים זה באמצעות המוצר שלהם לפעמים זה באמצעות משהו אחר. אז אחד זה תבחרו את הנרטיב שלכם, קחו עליו בעלות ותנסו לייצר שינוי בעולם, ואז כן, נתתי את הדוגמא הזאת אז אמרתי למשל אם חשבונית ירוקה ינסו להעביר איזשהו חוק, ואז אמרו לי הם עשו את זה. אז אמרתי אוקיי, אז הנה.

אנה ליפניק לוי: זה השינוי בעולם.

מורן זר קצנשטיין: כן. צריך באמת לייצר איזשהו שינוי בעולם כי אז שוב כאילו, לא להישאב, בעיניי, זה נורא ישן בעיניי להסתכל על הצלחה של קהילה במדדים של כמה לייקים עשו, engagement, זה ישן, אוקיי? אם אתן יש לכן בשורה, וכנראה שהסטארטאפ שלכן יש לו איזה בשורה, אז זה המקום שהקהילה שלכן צריכה להיות בו.

אנה ליפניק לוי: תודה מורן. אני רוצה להמשיך איתך ענבר, את מנהלת קהילה עסקית, את הקהילה של חשבונית ירוקה. תני לנו ככה את ההתחלה, איך בכלל, איך ניגשים לזה, איך מקימים קהילה? קהילה שהיא עסקית?

ענבר הודס: אז קודם כל באמת אני מאד מאד מתחברת למקום שיש איזו תפיסה של קהילות ופייסבוק, קבוצה בפייסבוק כקהילה כן או לא, קהילות חיות בהמון המון המון ערוצים, ממש לא רק בפייסבוק. וכמו שמקימים כל קהילה אחרת שזה מתחיל מאיפשהו מבפנים, זה אותו דבר בדיוק בקהילה שהיא קהילה של מוצר, של מותג, חברה. אנחנו צריכים לשאול את עצמנו למה, למצוא את ה-why, להתחיל מה-why. גם בקהילה, כשבקהילה יש שני why, יש why לחברים בקהילה ויש why למותג. אם היו לי שתי ידיים עכשיו הייתי עושה שני עיגולים ומוצאת את המקום החופף ביניהם, אבל זה המקום שבו הקהילה נמצאת. זו שאלה שאגב אנחנו ממשיכים לשאול אותה כל הזמן, כי קהילה היא דבר שהוא חי. אני מקימה אותה בנקודה מסויימת, יש לה מטרה מסויימת, יש בה חברים מסויימים, החברים עוברים איתי את התהליכים שלהם, אצלנו זה עצמאים אז עצמאים שהיו בתחילת דרכם והיום הם כבר כזה

הילה בקשי: עוסקים מורשים

ענבר הודס: ג'אברים, אבל הם מתפתחים ביחד איתנו וגם הקהילה וגם המוצר שלנו מתפתח. אז קודם כל אנחנו שואלים את עצמנו למה, למה זה יוביל אותנו.

אנה ליפניק לוי: את יכולה לתת לי דוגמאות ל– why כזה? ממש דוגמאות פרקטיות?

ענבר הודס: אז הקהילה אצלנו נגיד לדוגמא שהיא קמה, היא לא הייתה קהילת מוצר קלאסית של רק משתמשים, יש קהילות מוצר שיושבות על רק המשתמשים שלנו יכולים להיכנס או אפילו זה אולי יושב כמו פורום, מילה גסה, בתוך המוצר עצמו. אצלנו דווקא זה הלך למקום אחר, אנחנו רצינו לעשות קהילה שהיא באמת יושבת על המקום של העובדה שאנחנו רוצים לייצר את עצמנו כמובילי אה…

אנה ליפניק לוי: כאוטוריטות בתחום

ענבר הודס: בדיוק. ולא, ממש להיפך, לא רק שלא פתחנו, לא רק שלא סגרנו את זה רק ללקוחות אלא פתחנו את זה לכולם, יש לנו עצמאים שגם משתמשים במוצרים מתחרים ואז הלקוחות שלנו מתחילים כזה להגיד להם לא, תעברו, אבל זה היופי. זאת אומרת הם כבר הקהילה שהיא חיה בעצמה הם כבר מזינים את המקום הזה, הם כבר בעצמם מדברים לטובת חשבונית ירוקה. אז השאלה הראשונה היא ה– why, ושאלה שמגיעה אחר כך והיא לא פחות חשובה זה אם אני יכולה לעשות את זה עכשיו. כשקמה, הקהילה קמה בחשבונית ירוקה לפני שנתיים וחצי, כבר היה capacity לעשות את זה, כבר היה מי שיתפעל את זה, לא צריך לעשות את זה בכל מחיר כי קהילה היא דבר שצריך לתפעל אותו כל הזמן, אני לא יכולה עכשיו לשים כסף על קידום של פוסט ואז אני אקבל עוד קצת engagement ועוד קצת משהו, אני צריכה להיות שם. אני לא יכולה להגיד שבשבת היום אני לא מתפעלת את הקהילה, היא שם, החברים שם, הם רוצים את היחס. אז צריך להיות לזה capacity, זה לא צריך להיות בכל מחיר, וזה גם צריך להתאים. זה צריך להתאים לי, לדי–אן–איי שלי, זה צריך להתאים לדי–אן–איי של המוצר שאני מקימה, אמ… זה צריך להיות איזה מקום שחיי ביחד ושיש את הסינרגיה הזאתי שזה יכול לקרות.

הילה בקשי: איזה לקוחות עובדים בשבת? אני תוהה.

ענבר הודס: עצמאים? וואו…

אנה ליפניק לוי: לקחתי לה את המיקרופון, אל תדאגי

ענבר הודס: יש פה עצמאים בקהל? יש פה מישהו?

אנה ליפניק לוי: בקשי… אני רוצה לשאול אבל את, גם את הילה וגם את תחיה, אני אתן לך את המיקרופון, אתן יצרתן קהילות מדהימות, חיות, בועטות, באמת, באמת מגיע להן. שהן יוצרות את השינוי בעולם שמורן מדברת עליו לחלוטין. אבל אני רוצה לקחת את, לקפסל ככה את הדי–אן–איי של הקהילות של שתיכן ושתגידו לי מה מתוך המקום הזה של קהילות, שהן קהילות שהגיעו כמו שענבר אמרה מהבטן, איך אפשר לקחת את הדי–אן–איי הזה ולהשליך אותו על חברות עסקיות, מה אנחנו בחברות העסקיות יכולים ללמוד, יכולות ויכולים ללמוד מהקהילות שאתן בניתן?

ענבר הודס: אני אתחיל, תחיה. אני הקטנה יותר. נכון. אני גם נמוכה ויש לי מיקרופון. סתם, כן. אז אה… אז אני כאילו, מה שלמדתי מהקהילה שלי, באמת, שלוש שנים אני מנהלת את הדבר הזה, קודם כל be your customers, bitch. אני באמת משרתת את חברות הקהילה שלי ואני מקשיבה להן ואני רואה מה הן רוצות ואני ממש נותנת להן את זה, אני מתייחסת למיטאפיסטיות תכלס כמו, התייחסתי מ-day one כמו סטארטאפ לכל דבר, כולל המסכות הממותגות שיש לי וכל מיני חולצות ממותגות. המיטאפיסטיות מבחינתי זה סטארטאפ, לא טכנולוגי אבל זה סטארטאפ, והקמתי אותו מצורך שאני זיהיתי, וידאתי אותו וכל הזמן אני, כל הזמן אני עושה איטרציות, כל הזמן אני בודקת שאני אכן, שאכן הקהילה משרתת את המטרה שלשמה היא הוקמה. וזה מבחינתי גם מה שחברה עסקית שחושבת שהיא צריכה קהילה, לא כולן אגב צריכות ואנחנו נדבר על זה, לא כולם צריכים, סליחה, ואנחנו נדבר על זה, אבל אם אתם כבר זיהיתם שכן זה הדרך הנכונה לעשות את זה, אז לבדוק את עצמכם ולוודא שכל הזמן אתם באמת משרתים את הלקוחות שלכם ומקבלים את הערך שלשמם הם נרשמו או שילמו כסף, כי יש קהילות גם בתשלום, טליה תדבר על זה גם. וזהו, ואני כאילו מבחינתי כל עוד הקהילה משרתת את המטרה שלשמה היא הוקמה אז יש לה זכות קיום, אחרת just kill it, motherfucker.

תחיה בן צור: אז אני רוצה להמשיך את מה שהילה אמרה, קהילה לא בכל מחיר, זה מין buzz word כזה שכולם נורא רוצים לעשות וכולם חושבים שזה חובה להקים קהילה, אם זה סביב מוצר, אם זה סביב לא יודעת, קהילת עובדים, משתמשים. תמיד תמיד אנחנו צריכים לחשוב על הלמה, כמו שענבר אמרה. והדבר הנוסף שאני חושבת, זה שקהילה זה דבר נורא נורא מורכב וצריך לחשוב, לתכנן סביב הנושא, היום בדיעבד אני יכולה להגיד את זה, אצלי זה היה קצת באופן אינטואיטיבי וכנראה שגם היה הרבה מאד צורך בקהל ולכן הקהילה מאד הצליחה, אבל היום כששואלים אותי אז אני קודם כל, הרבה פעמים אני מפרקת להם את זה, אני אומרת רגע, יש כל כך הרבה קהילות באותו נושא, אז למה עוד אחת? או מה מיוחד בקהילה, איזה צורך, עכשיו יש כל כך הרבה צרכים שאפשר למלא, יש כל כך הרבה קהילות שאפשר להקים היום בכלל בתקופת הקורונה כשעובדים נמצאים בצורה כל כך רחוקה זה משהו שעושה המון bonding, זה משהו שאפשר לעשות איתו, לתת ערך ולהוציא החוצה ערך של קהילה, של מוצר, של עובדים שעושים דברים ביחד, כי קהילה, בגלל זה גם הרבה נשים אגב עוסקות בניהול קהילה, אצלנו זה נורא אינטואיטיבי הדבר הזה ובאמת רוב מנהלי הקהילה הן מנהלות. ההמלצה היחידה שיש לי זה לקחת מישהו מקצועי, הרבה פעמים אני רואה מנהלי קהילות שהם אולי מתעסקים בדיגיטל ומישהו, אה, אתם יודעים פייסבוק, אז בואו תיקחו ותעשו את הקהילה, זה לא עובד ככה, צריך להשקיע מחשבה, צריך לעשות איזשהו מיפוי לצרכים, לסיבה שלשמה הקמנו את הקהילה וזה בעיניי מאד מאד חשוב לעשות את זה בצורה מקצועית.

אנה ליפניק לוי: אז אני רק אסכם את שני הדברים שאמרתן, קודם כל לבדוק באמת את הדופק כל הזמן ולבדוק את הרלוונטיות לאורך זמן, וגם לעשות את המיפוי ולהכין את עצמכם כמו שצריך.

אני רוצה להגיד עוד משהו

אנה ליפניק לוי: בטח

טליה תורג'מן: תודה, אני רוצה להוסיף משהו, שהוא מאד קריטי כאן ואני מסתכלת על זה משתי נקודות מבט. בעבר, לפני ארבע חמש שנים אני ניהלתי קהילות, אפשר לקרוא לזה פייסבוק, או קהילות ללא אג'נדה עסקית, כמו אנשי העולם החדש, וניהלתי קהילה של נוודים דיגיטליים, והייתי הליד הישראלי בפרוייקט גדול של פייסבוק של מנהלת הקהילות של מנהלי הקהילות, כזה. ומשם לקחתי המון למה שאני עושה היום, שאולי אני אגיד את זה במילה למי שלא מכיר את אקסימוס, זה members club, זה אומר שזה קהילה בתשלום. ובתשלום גבוה. כן. ומשהו שאני רואה גם, זה מכנה משותף גם בקהילות ההן וגם בקהילה הזו, שכולם רוצים להרגיש מיוחדים, זה איזשהו צורך נורא בסיסי ואנושי, אבל בתוך קהילות מאד רואים את זה. האנשים מחפשים איפה הם יכולים להביא את עצמם, איפה הם יכולים לתרום, איפה הם יכולים, כאילו איפה יכולים להיעזר בהם בסוף. וכמי שמנהלת את זה, או אם אתן מנהלות או מנהלים קהילות, זה משהו שאתם צריכים לזהות בתוך חברי הקהילה שלכם, בין אם זה חמישה חמישים או חמש מאות איש, מי הם האנשים האלה שאפשר כאילו to make them shine במקום הזה, שאחד מתחיל לזרוח זה מין, זה אפקט עדר כזה, הוא מביא אחריו עוד אנשים שגם פתאום רוצים ליזום משהו, להקים משהו, אני רוצה לארח, אני רוצה להעביר תוכן, זה איזשהו אפקט כזה שאני מאד מאד ראיתי אותו קורה גם בקהילות האלה וגם בקהילה הזו.

אנה ליפניק לוי: זה קצת כמו לייצר שגרירים כאלה של המותג

טליה תורג'מן: בהחלט

אנה ליפניק לוי: ולשתף אותם ככה בעשייה של הקבוצה, אני רק אוסיף שהרבה פעמים עם מותגים שאני עבדתי איתם ועובדת, אנחנו באמת מנסים לייצר איזה מין קבוצה כזאת של אנשים שרואים את הכל לפני, ומשתפים אותם, ומשתפים אותם במחשבות ובתכניות ובמוצר חדש וזה באמת מייצר המון המון נאמנות וככה את ה-good word כמו שאומרים. אז טליה אם כבר התחלת אז בואי תספרי לנו איך נכנסת לעולם הקהילות, כי נכנסת אליו חזק, היה לך פודקאסט עם יותר ממאה פרקים, חקרת לעומק את הנושא הזה, איך זה התחיל כל הבערה הזאת?

טליה תורג'מן: האמת שזה סיפור די מצחיק. אני הייתי אשת מכירות ופיתוח עסקי בעולמות של האד–טק הידוע לשמצה בזמנו.

הילה בקשי: פורקס

טליה תורג'מן: לא, לא פורקס, אל תגזימי, אבל אה… לא גאווה גדולה מבחינתי אז, בכל אופן התפטרתי וחיפשתי מה הדבר הבא וזה היה לפני חמש שנים, כן? אז קהילות זה היה מין כזה מילה שמה, מה זה קהילה? ואמרתי קהילות זה נשמע משהו שמתאים לי, לאופי שלי, אני אבדוק מה זה. עכשיו איך אני אבדוק מה זה, למה אנשים ירצו לדבר איתי? אני אזמין אותם להתראיין בפודקאסט. וזה די היה fake it till you make it, פניתי לאיזה שלושים אנשים בלינקדאין ובפייסבוק שנראו לי מתאימים להיות אורחים בפודקאסט ואמרתי להם יש לי פודקאסט, לא משנה שהוא לא היה קיים, בא לכם לבוא להתראיין לספר על מה שאתם עושים? וחייבת להגיד לכם שלא קיבלתי אף תשובה שלילית, אז בעצם היו לי שלושים אורחים לפודקאסט לפני שהיה לי אולפן או שידעתי בכלל איך מפיצים פודקאסט או מה עושים, בזמנו היו אולי שלושה פודקאסטים בעברית, וככה זה התחיל. ובעצם אני למדתי מהאורחים שלי באולפן ותוך כדי התחלתי לנהל קהילות פייסבוק, עד שפנו אליי מכל מיני מכללות ואוניברסיטאות ואת יכולה לבנות לנו סדנה? וזה היה כזה אני? אני אבנה סדנה? אני רק לומדת מהאנשים שבאים לפה. וככה זה הלך וצמח, אני חושבת שזה גם עוד איזה שיעור לחיים בסוגריים, שכל מה שאתם רוצים ללמוד אתם יכולים, יש פשוט את כל האנשים מסביב ורק צריך להיעזר בהם, ואנשים נורא רוצים, זה מחזיר לנקודה הקודמת שלי. אנשים נורא רוצים להרגיש משמעותיים, אז תנו להם.

אנה ליפניק לוי: זה ממש לזרוק חץ למטרה וללכת לכיוון שלה, אהבתי את זה. אז אני רוצה עכשיו לרדת לפרקטיקה של הפרקטיקה. חברה רוצה להקים קהילה. אני פותחת את השאלה הזאת לכולן, מה הצעדים ראשונים? איך מתחילים? תכלס. מורן אני מסתכלת עלייך.

מורן זר קצנשטיין: אה, כן?

אנה ליפניק לוי: את הקמת, אני רק אומר שמורן הקימה גם את הקהילה של שטראוס וגם את הקהילה של לנובו אז אני בטוחה שיש לך הרבה מה לשתף.

מורן זר קצנשטיין: לפני שאנחנו רוצים לפתוח קהילה אנחנו קודם כל באמת צריכים להחליט מה המטרות שלנו, ודרך אגב, כל נכס תוכן, אוקיי? זה לא משנה אם זה קהילה, אם זה ערוץ יו–טיוב, whatever, בסוף אנחנו ריכים להבין רגע מה המטרה העסקית שלנו ואנחנו צריכים להתנהל לפי, אפרופו החץ הזה, מה המטרה העסקית שלנו. אנחנו לא פה לשם שמיים, אוקיי? בסוף המטרה שלנו זה user acquisition, המטרה שלנו לבנות את המותג שלנו, המטרה שלנו… מה. אוקיי? ואז ברגע שאנחנו מגדירים את המטרה העסקית שלנו זה בכלל לא קשור לתוכן, זה לא קשור לשיווק, זה ביזנס. מפה אנחנו גוזרים לאחור, אוקיי מה המטרה העסקית שלנו, איך אנחנו בונים את עצמנו במקום הזה? סתם דוגמא, אני נגיד עכשיו המטרה העסקית שלי המצאה, זה שאני רוצה לתת הרצאות על שוויון של נשים. זה לא מה שאני רוצה לעשות. אבל נגיד וזה מה שאני רוצה, אז עכשיו, כל התוכן, למה אני ממציאה דברים? יו–טיוב, אוקיי? סליחה. המטרה שלי זה שאני אבנה, זה שייקחו אותי כי אני אהיה מומחית מספר אחת ביו–טיוב. זה לא משנה, יכולים לקרוא לזה וואי וואי וואי או סטארטאפ וואי וואי וואי. עכשיו כל מה שאני אעשה יהיה כדי לקדם את המטרה הזאת, אני אתן ערך בדבר הזה, אני אראה איזה פעילויות שנשים אחרים עושים, אני אתן להם הזדמנות כאילו להראות את הדברים שהם עושים, אני אפתח ערוצים למפורסמים, אני אעשה את כל מה שקשור בשביל שזה יהיה. אז תחשבו רגע מה המטרה שלכן, מה הסטארטאפ שלכן עושה אבל גם מה המטרה העסקית שלכן ולפי זה תגזרו לאחור ותבנו את כל התכנית תוכן שלכן, וזה גם דרך אגב יבנה לכן את מי מכניסים ואת מי לא, מי רלוונטי ומי לא בעצם לקהילה כי זה לא לכולם. לא כל מי שרוצה להיכנס נכנס, צריכה להיות איזושהי מסננת.

הילה בקשי: מורן דיברת על ביזנס, מה עם הלקוחות כאן? כי נראה לי שכשפותחים קהילה קודם כל צריך לחשוב על האנשים שאנחנו עתידים לשרת, אז איפה הם נכנסים לפרדיגמה הזאת?

מורן זר קצנשטיין: זה גם מעניין, כי… אני לא יכולה עם הישיבה הזאת, זה גם מעניין כי מי הלקוחות שלנו? יש לקוחות שהם משלמים אבל יכול להיות שהלקוחות שלי זה בעצם עובדים פוטנציאלים? אז גם את זה אנחנו צריכים להחליט, מי הלקוחות שלנו בדבר הזה, וגם שם אנחנו צריכים להכין ממש תכנית, מה השפה שלנו, אוקיי? אני בניתי את הפורטל של תעשייה אווירית לצורך העניין, בסדר? מי הקהילה שם בתוך הפורטל הזה? זה העובדים, איך אנחנו מדברים, באיזה מילים אנחנו, ממש בנינו להם, איזה מילים אנחנו משתמשים ואיזה מילים אנחנו לא משתמשים. או משתמשות, אוקיי? מה העולמות תוכן שלנו, מה הערכים שלנו, מה ה-tone of voice שלנו, הדברים האלה צריכים להיות נורא ברורים. אל תגלו את הדברים האלה תוך כדי, ברור שתהיו גמישים אבל תגלו את הזה, וגם פה לגבי הלקוחות, אני לספר על הפול ופול? הפול וזה, זה פה?

אנה ליפניק לוי: אפשר

הילה בקשי: כן

מורן זר קצנשטיין: אוקיי, אמ… אני בהתחלה כשבתחילת דרכי העצמאית הייתי עושה כל מיני פגישות, עכשיו באתי מארגונים נורא גדולים והכירו אותי אז לא היה לי קשה לייצר את הפגישות האלה, וזה יכול להיות טיפ טוב אולי לסטארטאפים פה, אבל הייתה דינמיקה כזאת, פתאום את נפגשת עם איזו מנהלת שיווק ופתאום את צריכה למכור לה, ומה שהבנתי נורא מהר זה שאני מפסיקה ליזום פגישות, בכלל, אני לא עושה reach out בכלל ללקוחות, אני יודעת שזה קצת מרחיק לכת אבל כאילו תהיו איתי רגע וזה, ומה שעשיתי זה פשוט ייצרתי המון המון תוכן, פתחתי ערוץ יו–טיוב, השתלטתי על כל קהילה שנתנה לי והעליתי, אמנם לא פתחתי בעצמי קהילה, עד היום אני לא יודעת אם זאת הייתה החלטה טובה או לא, אבל בכל קהילה שהייתי העליתי פוסטים, נתתי מלא ערך, הייתי רואה כאלה, היו שואלים מי מבין ביו–טיוב, שרשורים של איזה עשרים אנשים אני לא מגזימה שאומרים מורן זר מורן זר בלי שביקשתי מאף אחד לעשות את זה. כאילו כן בניתי את הדבר הזה ואז הם באו אליי, וכשהם באו אליי, כששטראוס באו אליי, כשטבע באו אליי, כשפלייטיקה באו אליי, אז קודם כל זה דינמיקה אחרת, את לא באה אליהם ואז עכשיו אוקיי בואי תסבירי לנו מה את רוצה אלא הם באים אליי וגם אפילו כשהם רצו שאני אעשה להם איזה proof of concept, שאני אראה להם איזה משהו של קריאייטיב אני תמיד, זה כבר טיפ לעצמאים אני לא יודעת איך זה, תמיד לקחתי כסף. תמיד. ומבחינתי זה היה דיל ברייקר גם אם אמרו לי זה מכרז, אנחנו זה, מעולה, אז אני לא עושה. לא עושה מצגות בחינם, משלמים לי על הכל, וכל, והיחס המרה היה מאה אחוז. אם הם שילמו על המצגת, אני קצת מתפזרת סליחה, אני חוזרת, הם שילמו על המצגת הם שילמו על השירות, אבל איך הם הגיעו?

אנה ליפניק לוי: ואסטרטגיית פול זאת אסטרטגיה שהיא לחלוטין גם אני עובדת איתה ואני חושבת שהיא חשובה, אנחנו צריכים בכלל ללמוד לטפח את השריר הזה של הלבנות את התדמית ואת המותג שלנו כדי שיבואו אלינו, כדי שישלמו כראוי, זה ככה בסוגריים. אז אני רק אוסיף לגבי הקמה של קהילה, נורא נורא חשוב לעשות תכנית. מורן דיברה על זה ואני רק ארחיב טיפה, לעשות תכנית זה לדבר על תקציב, צריך להשקיע פה כסף, אם צריך צילומים, אם צריך להכין חומרים, מי מנהל את זה, מה התזמונים, אותה מסננת שדיברת עליה, מי נכנס ומי לא. איך אנחנו מתמודדים עם כאלה שאנחנו לא מכניסים ולא מאשרים אותם, איך אנחנו מסבירים להם את זה כדי עדיין להישאר עם reputation חיובי ולא כמי שיוצרים איזשהו גן סגור ובעצם מייצרים לעצמנו איזה פי–אר שלילי, אז זה דורש, באמת הערכות והכנה וחשיבה על כל המשברים האפשריים שיכולים לקרות לאורך הדרך, כמובן שהדברים האלה מתעדכנים תוך כדי תנועה אבל זה נורא חשוב זה.

מורן זר קצנשטיין: אני רוצה להגיד שניה עוד משהו, דווקא בקהילה שפתחנו לשטראוס אז עשינו את כל הדברים האלה ובתקופת הקורונה לא יכולנו לעשות אירועים, ואני יכולה להגיד לכם שקהילה, בעיניי, שאין לה אירועים, אירועים בשטח, אני מסתכלת עלייך, שהדברים האלה או יוצאים לשטח או שאנשים פוגשים אחד את השני, זה לא מספיק טוב. זה לא מספיק טוב לעשות קהילה שאנשים רק ידברו אחד עם השני בתוך הפיד. בעיניי כן חייב להיות מקום שזה יהיה פלטפורמה לעוד פעילויות, אז למשל בשטראוס הקמנו את האקדמיה ליצרני מזון מקומיים. הבאנו אותם מתוך הקהילה ועשינו איזשהו משהו שנותן להם ערך בחוץ, כאילו, הקהילה זה הבסיס, זה רק ה-enabler שלכן לעשות את כל שאר הפעולות שלכם. כאילו מבחינתי כשאני הייתי מוכרת ללקוחות קהילות, הקהילה זה רק ה… השטיח המוזיקלי. לפעולות אחרות.

אנה ליפניק לוי: לגמרי. אז אני רוצה לקפוץ שניה לענבר, לשאלה שהיא נורא קריטית והיא ממש בהמשך למה שמורן אמרה. אנחנו באמת עושים את הפלטפורמה וזה ה-enabler וכולי אבל עדיין זה ביזנס, אנחנו רוצים לייצר מזה כסף, רוצים לייצר מזה תדמית, רוצים לייצר מזה הכנסות, איך אנחנו מציבים יעדים בקהילה שהיא עסקית?

ענבר הודס: שאלת השאלות.

אנה ליפניק לוי: ואמרו לי, כולם אמרו לי, לא scale, לא כמות, רק איכות. אז קדימה

ענבר הודס: ממש לא כמות, אני רק רגע אוסיף עוד משהו קטן וזה גם קריטי לקיי–פי–איי, ברגע שהחלטנו, בנינו את כל התכנית, אנחנו נרצה גרעין שיושב עם המטרה של הקהילה, אם זה קהילת לקוחות אז גרעין לקוחות ואם זה קהילה שהיא פתוחה והיא קהילה שיושבת יותר על awareness אז אנחנו אולי נרצה לייצר את זה, אנחנו ייצרנו איזשהו קורס לעצמאים בתחילת הדרך שמשם חיברנו אותם והבאנו אותם כי ידענו שהם לא יהיו לקוחות שלנו אבל כן נצליח מאד מאד לחבר אותם למותג וגם להפגיש ביניהם ובאמת לקבל את זה, ברגע שיש לנו גרעין שמתחיל איתנו ומחוברים מאד הם גם יהיו שם כדי להגיב לפוסטים הראשונים ולקדם את השיח, הם גם יהיו שם כדי לשאול את השאלות הראשונות ולתת לנו את המקום לצמוח כדי להשיג את הקיי–פי–אייז,

אנה ליפניק לוי: אז בואי נדבר על קיי–פי–אייז.

ענבר הודס:אז בואי נדבר על קיי–פי–אייז, זו שאלה מעולה, יש איזה פחד להכניס קיי–פי–איי לתוך קהילה בגלל שקהילה היא, בגלל שזה מגיע מעולמות שהם כל כך רחוקים על הנייר מקיי–פי–איי אבל אנחנו כאן במקום עסקי, אז הקיי–פי–איי של הקהילה מבחינתי הם כמו כל קיי–פי–איי של כל קמפיין שאני אעשה, הם מתחילים מהמטרה, ואם אנחנו עכשיו נקח כדוגמא קהילה שהיא קהילה דווקא כן של משתמשים ואנחנו רוצים לעודד אותם להשתמש יותר במוצר, אנחנו רוצים לעודד אותם לאמץ יותר מוצרים חדשים שאנחנו מוציאים או לתת לנו פידבקים, זו קהילה של נסייני בטא. כל דבר שאנחנו נחליט שזה המטרה של הקהילה שם אנחנו נוכל לשים את הקיי–פי–איי כמו כל קמפיין אחר, זה לא יהיה ב-engagement, ממש לא, זה לא יהיה בכמות של יוזרים, ממש לא, אנחנו רוצים את האנשים האיכותיים שאיתנו שם, משם גם תגיע הצמיחה. משם גם יגיע engagement, משם גם יגיע, זאת אומרת אפשר כן להסתכל על זה אבל בבסיס, ברגע שאנחנו נראה את ה… ברגע שהמטרה תהיה לנו את כוכב הצפון הזה ואנחנו נדע למה אנחנו עושים את מה שאנחנו עושים אז אנחנו נדע בדיוק איך למדוד את זה בצורה מאד, ועכשיו אני עושה פעילות בקהילה שהיא, אני, יצאנו עם פיצ'ר חדש ואני רוצה לראות שיש לי יותר adoption rate על הפיצ'ר הזה אז אני יודעת שיש לי היום איקס יוזרים שמשתמשים בפיצ'ר הזה ואחרי הפעילות בקהילה אני ארצה לראות וואי בדיוק כמו הניוזלטר, בדיוק כמו קמפיין בפייסבוק, זה יושב באותם מקומות למרות שזה מפחיד, למרות שזה מפחיד כי זה כביכול לא. זה פשוט יגיע מהמקום בעיניי, ופה היתרון הכי גדול של הקהילה, זה מגיע עם פנים. זאת אומרת כי אני מעלה את הפוסט, אגב אני לא כותבת מחשבונית ירוקה במוצר, זה לא מוסתר.

אנה ליפניק לוי: זה נקודה חשובה, כדאי שתספרי על זה, הפניה היא מאד מאד אישית, זה את.

ענבר הודס: נכון, זה תמיד אני, הם גם חברים שלי בפייסבוק, מגיבים לי להכל, אבל זה ההבדל באמת כשאנחנו פותחים את הקהילה הזאתי ומה שאנחנו מרוויחים, אחד הדברים הכי גדולים שמרוויחים זה את הפנים, אנחנו כבר לא רק מותג. בעיניי זה לא נכון להסתיר את העובדה שהקהילה מנוהלת על ידי מותג כלשהו, להיפך זה צריך להיות מאד שקוף כי זה יוצר את האמון, יש, עשינו תיאום ציפיות, כולם יודעים למה הם נמצאים במקום שהם נמצאים ושמאחורי זה יש חברה. אבל החברה לא כותבת, אני לא כותבת מחשבונית ירוקה בקהילה שלנו, וגם כשאנחנו מוציאים על האירוע הזה שהוצאנו ניוזלטר הוא יצא בפניה אישית והתגובות חזרה היו היי ענבר אני מצטערת אבל אני לא יכולה להגיע, אין מה לעשות, זה יוצר פה פנים, זה יוצר חיבור כל כך הרבה יותר עמוק למותג, דווקא כי למרות שיש פה מטרות עסקיות וכסף יושב פה על השולחן, יש פנים ולא רק איזה ארגון גדול.

הילה בקשי: אני מאד מתחברת לזה, מישהו כאן היה לקוח של קולו פעם? אתם זוכרים את בלה from קולו? אז חבל שבלה לא כאן, אבל בלה גרה בשכונה, חבל שהיא לא כאן, לא הזמנו אותה אישית, אבל ענבל from חשבונית ירוקה, ככה זה כתוב, ענבל מחשבונית ירוקה?

אנה ליפניק לוי: ענבר

הילה בקשי: ענבר, סליחה

ענבר הודס: אני גם מקבלת […] [00:34:59]

הילה בקשי: יש המון ענבל בחשבונית ירוקה

ענבר הודס: יש גם ענבל בחשבונית ירוקה

הילה בקשי: יש שתי ענבל בחשבונית ירוקה לדעתי.

ענבר הודס: לא

הילה בקשי: לא? אז ענבל אחת וענבר אחת, אוקיי, סליחה. אז זה מאד באמת חשוב, אני, כי כשאתם באמת מייצרים קהילה מאד חשוב שיהיה לה פנים. והפנים יכולות להיות יותר מפנים אחד, לי בקהילה, במיטאפיסטיות, אתן בטח מכירות, אנחנו חמש נשים מובילות בקהילה שמנהלות את הדבר, את האימפריה הקטנה שלנו, לא תשעים אלף כמו של תחיה, רק שש עשרה אלף, אבל יום אחד נהיה תחיה. ויש את יעל שכותבת את הניוזלטר, ויש את טליה שהיא מהחדשנות, ויש את גל מהאירועים, כל אחד יודע מה התפקיד שלו ואני, חשוב לי גם שהפנים של מנהלות הקהילה יהיו glorified ואני מקווה שגם חשבונית מתייחסת אלייך כמותג בפני עצמך.

ענבר הודס: את יכולה לשאול אותם, הם כאן.

[קהל]: לגמרי, לגמרי.

אנה ליפניק לוי: תחיה, בואי נדבר על ריטואלים. זה חלק בלתי נפרד מקהילות, בואו נלמד קצת, ניתן רעיונות ל…

תחיה בן צור: אז אני רוצה לתת עוד כמה דברים פרקטיים

אנה ליפניק לוי: אה, קדימה

תחיה בן צור: טיפים שהם באמת שייכים לכל קהילה, זה אחד שצריך להיות את השפה, כמובן שדיברנו על הלמה, יש לנו שפה, צריכה להיות גם איזושהי שפה גרפית שרצה עם הקהילה, משהו שמזהים אותה. כמו שענבר אמרה אני לא מכניסה פרופילים שהם פייקים, שהם ברור שהם פייק, כמובן יש לי

אנה ליפניק לוי: את בודקת את כולם?

תחיה בן צור: אני, כן.

אנה ליפניק לוי: כן?

תחיה בן צור: כן. אני זאת שמאשרת את רוב הנשים לקבוצה, אני נכנסת לפרופילים, אני חופרת, אני בודקת מי עובדת עליי והיא בעצם באה לפרסם איזה סדנת לא יודעת מה, שירת נשים וכולי, ויש לי באמת יש לי חיישנים לדברים האלה, זה כבר כמה שנים שאני עושה את זה, לא מקבלת לקבוצה פרופילים משותפים של גבר ואישה, מתנצלת אבל אני לא מכניסה אותם. נורא חשוב, לא, אם באמת היא מחפשת עבודה והיא רצה עם פרופיל עשר שנים מה היא תעשה עכשיו, תיפרד מבעלה? זה הורס משפחות, אחר כך יגידו לי שאני הורסת משפחות. אז אה… אני מתנצלת אבל אני לא יכולה להכניס, זה מחיר שצריך לשלם. הקטע הזה של האישי הוא נורא נורא חשוב, להרגיש בטוח, לתת חוקים לקבוצה, מה מותר ומה אסור, דיברנו על מיקוד, לא לפזר את השיח, לא לקחת את זה לדברים, מידי פעם נקח דברים שהם על יד אבל לא להתפזר יותר מדיי. ואם אנחנו מדברים על ריטואלים, ריטואלים זה משהו שאנשים מחכים לו. למשל בכל תחילת חודש אני פותחת פוסט קפה, ואם אני לא פותחת את הפוסט קפה אחרי יומיים כבר נו מה עם הפוסט? הן מתחילות בפרטי, אני מחכה לפוסט ותוציאי את הפוסט בבקשה, אז אני מוציאה פוסט קפה, מי רוצה לשבת עם מי לכוס קפה. היה לנו פעם פוסט מוצאי שבת שהוא קצת יותר קליל, איזה פאדיחות קרו לכן בזום, איזה שאלות הזויות שאלו אתכן בראיונות עבודה או סיטואציות מוזרות שקורות לכן, זה קצת הקליל את הנושא של הקבוצה, ויש עוד כל מיני דברים שקורים מדי פעם, זה אולי פחות ריטואל אבל זה, אצלי בקהילה אני לא כל כך מאשרת להעלות מאמרים על פערים, אני לא יודעת למה בעיתונים נורא אוהבים לכתוב רק דברים נורא מורידים, כולנו יודעות שיש פערים וכולנו יודעות ששואלים אותנו שאלות לא חוקיות בראיונות עבודה

הילה בקשי: רייטינג, תחיה, רייטינג.

תחיה בן צור: מה?

הילה בקשי: רייטינג. זה מביא הרבה ויכוחים והרבה תגובות

תחיה בן צור: אני לא בקטע של רייטינג, לא חסר לי רייטינג, אני רוצה להרים. אז אצלי תמצאו בקהילה מי קיבלה מינוי, מי הצליחה להתברג באיזו הנהלה בכירה, אפילו בנות בצבא שהגיעו להישגים, חיילות אז אני מעלה, אני בעד להרים כי את כל השאר יש לנו בחוץ ולשם כך התכנסנו. אז באמת כל הקטע הזה של, זה באמת, אני חושבת שזה פשוט עובד בכל הקהילות הדברים האלה, הריטואלים.

הילה בקשי: תחיה, אני לא יודעת אם את זוכרת אבל המיטאפיסטיות, אוף פייסבוק אנחנו נקראות גם המרימות, וכרגע לקחת לנו את ה-brand

תחיה בן צור: סליחה, אני המרימה הראשית

הילה בקשי: אנחנו ידועות כמרימות לאומיות

תחיה בן צור: אבל אני גם מיטאפיסטית, הכל טוב, אני מיטאפיסטית לגמרי

הילה בקשי: אנחנו מרימות לאומיות וכל אישה שמגיעה לאיזה מינוי או איזה מנכ"לית סטייליסטית כמו ליאור תקבל אצלנו במה

אנה ליפניק לוי: אתן תיקחו את זה בפרטי

תחיה בן צור: כן, אנחנו נמשיך להרים בפרטי

הילה בקשי: רייטינג, רייטינג

אנה ליפניק לוי: טליה, אני רוצה שניה לדבר על הקהילה שלך, כי אקסימוס זו קהילה מאד ייחודית, זאת קהילה עסקית and yet צריך להתקבל אליה, and yet צריך גם לשלם עליה ולא מעט, אז תספרי לנו קצת על דילמות ניהוליות, קצת על הקהילה הזאת ו…

תחיה בן צור: כמה זה עולה? סתם

אנה ליפניק לוי: גילוי נאות אני גם בקהילה הזו אבל תספרי קצת על דילמות ניהוליות שם

טליה תורג'מן: טוב, אקסימוס זה באמת אולי עוף קצת מוזר בתוך הפאנל הזה, זו באמת קהילה שהיא על בסיס דמי חבר שנתיים שזה תשעת אלפים שש מאות שקלים לשנה, זה כתוב באתר גם, פלוס מע"מ, ממש לא מתנצלת זה שווה כל שקל, וזו קהילה שצריך להתקבל אליה, זה אומר שיש לנו תהליך קבלה לא פשוט שכולל טופס application, ראיון איתי, שני ראיונות נוספים עם חברי קהילה, עם חברי פורום ותיקים. ויש הרבה שמקבלים לא, שזה גם לא משהו שכל כך קל או נעים לעשות אותו אבל אולי כדאי גם שאני אגיד שהיום אנחנו מאה שישים אנשים בפורום, שהכפיל את עצמו בשנה האחרונה, ואני חושבת שזה אומר הרבה גם על התקופה, בעצם שאני קיבלתי את הפורום לפני כמעט שנתיים זה היה השיא של הקורונה ועוד משהו מאד מאד חשוב שלא ציינתי זו קהילה שמתבססת על אופליין, אנחנו לא קבוצת פייסבוק. כלומר יש לנו קבוצת פייסבוק שהיא תומכת את הפעילות המרכזית שהיא פעילות אופליין, ויש לנו בערך שלושה מפגשים בחודש שאנחנו מציעים לחברי הפורום, שרובם מגיעים לאחד או שניים

אנה ליפניק לוי: אני רוצה להגיע לדילמות הניהוליות

טליה תורג'מן: לא, זה הקדמה. אני אגיד אולי שאחת ה, לא יודעת אם דילמות אבל אחד האתגרים הכי גדולים שאני מתמודדת איתם זה בעצם איך מרצים מאה שישים אנשים שהם מאד מאד שונים, רוב הקהילות הן מאד נישתיות, נכון? מנהלות משאבי אנוש, עצמאים, מנהלות קהילות, לא יודעת מה, רוכבי הארלי דייוידסון, סופר נישתי. באקסימוס זה כולם אנשים שהם מובילים ופורצי דרך בתחומם, עכשיו יש לנו את ליאור מחשבונית ירוקה, את אנה ליפניק, את מורן זר, את מנכ"לית גוגל ישראל, את מנכ"ל סינמה סיטי, יזמי נדל"ן, יבואני יהלומים, מרינה מקסימיליאן, כאילו מה משותף לכל האנשים האלה? לאיזה אירוע הם ירצו להגיע, את מי הם ירצו לפגוש? זה דברים שהם ברמת היומיום מאד מאד מעסיקים אותי, איך מחברים לאנשים את האנשים הנכונים בתוך המקום הזה, חיבורים של אחד על אחד, מה נותן ערך לחברי הקהילה, זה אולי ה-obvious אבל זה הדבר הכי חשוב, איך אנשים ישארו בקהילה? אם הם ירגישו שיש ערך להישאר במקום הזה, בטח ובטח אם הם משלמים על זה כסף.

אנה ליפניק לוי: אז איך את עושה את זה באמת? איך את מייצרת איזשהו מקום שבו את יכולה לענות על צריכים של רצונות שונים ואנשים מאד שונים?

טליה תורג'מן: אז הבייסיק זה לשאול את האנשים מה הם רוצים. כשמישהו או מישהי מצטרפים אנחנו, אני והצוות והמנהלת קהילה מדברים עם האנשים האלה לשאול מה הייתם רוצים לקבל מהפורום, איזה תוכן אתם מעדיפים, אתם יותר אוהבים דברים של השראה, יותר דברים פרקטיים, אוהבים ללכת למשחקי כדורגל ותערוכות אומנות או לשבת בארוחת שף עם עשרה אנשים. הפעילויות שאנחנו מציעים הן מאד מאד מגוונות וזה בעצם נותן הזדמנות לכל חבר קהילה וחברת קהילה לקחת את הדברים שהם רוצים, מה גם שיש אנשים שמעדיפים מפגשים יותר אינטימיים לעומר מפגשים, מסיבות קוקטייל על גג של איזה מלון. אז זה נורא חשוב להכיר באופן אישי

אנה ליפניק לוי: זה נורא חשוב באמת אה… זה טיפ ממש חשוב לסטארטאפים, תשאלו בקהילה מה אנשים רוצים לשמוע, מה הם רוצים לקבל, איזה ערך יביא להם באמת תועלת גבוהה, נכון?

טליה תורג'מן: כן, ואני אגיד עוד משהו שהוא כזה אוף דה רקורד, יש לי גם קבוצה של אנשי סוד בתוך הפורום כי להתייעץ עם מאה שישים אנשים זה קצת בעייתי אבל להתייעץ עם עשרה זה משהו שאני יכולה לעשות, והם כאילו מין מייצגים איזה כמה תעשיות או תחומים שונים ואני יכולה לשמוע מהם כזה על דברים שאני רוצה או מתכננת לעשות ולהבין אם זה בכיוון או לא.

אנה ליפניק לוי: תודה

ענבר הודס: אני רק אגיד, עכשיו שומעים?

אנה ליפניק לוי: יש פה דיג'יי

ענבר הודס: שני הטיפים האלה רלוונטיים מאד גם לקהילות שהן של הרבה יותר, גם לקהילות שמנוהלות בפייסבוק יש את הכלי של השאלות בכניסה לקבוצה, לכתוב שם מה הייתם רוצים לקבל, מה מעניין, איפה המקומות שאנחנו יכולים לעזור, זה עוזר לבנות את הגם תוכן, זה עוזר לדעת, להכיר קצת יותר את האנשים, זה עוזר אחר כך להפנות, אם מישהו שואל שאלה אני יכולה לתייג מישהי שאני יודעת שענתה ככה וככה, ולשאול אותם גם לאורך כל הזמן מה הייתם רוצים, כאילו זאת אומרת יש את השאלון כניסה אבל גם בפעילות השוטפת לעשות את השאלות האלה זה משהו שהוא סופר רלוונטי גם באופן כללי.

אנה ליפניק לוי: אני חושבת שהוא גם חשוב לחיים לשאול אנשים מסביבנו, לא? מה הם רוצים.

הילה בקשי: יש לי גאג, אני חייבת. אנחנו קהילת המיטאפיסטיות ויש לנו שאלה מה הייתן רוצות לקבל מהשאלה ומה שהם כותבים, מיטאפים. No shit, Sherlock.

ענבר הודס: הפלתם את עצמכם בשם

הילה בקשי: האמת שכן

אנה ליפניק לוי: בקשי הגענו אלייך.

בקשי: יש

אנה ליפניק לוי: בקשי הייתה בפפאיה גלובל, הקימה קהילה, אנחנו מדברים פה על סטארטאפים, השאיפה של כל סטארטאפ הוא לא להישאר פה בזירה הקטנה שלנו פה בישראל אלא להגיע לעולם, וקהילות פה בישראל זה לא קהילות גלובליות אז תני לנו קצת הצצה מה ההבדל, מה האתגרים, איך זה מתנהל אחרת. תני לנו את זה.

הילה בקשי: זה מוקלט? לעזאזל. אתם מכירים fuck up nights? אז יום אחד אני אתן את הנאום מה קרה לי בפפאיה גלובל, כי הצלחה כבירה זה לא היה, זה לא הייתה. אז האתגר הכי גדול שלי היה קודם כל, וזה גם מה שאמרתי בסופו של דבר למנכ"לית, אמרתי לה נכשלתי כי לא היה לי חיבור מהבטן לאנשים שאותם אני אמורה לשרת, וזה אני חושבת טיפ מאד חשוב, אתה צריך, או את צריכה, וואו, את צריכה ואתה צריך להיות, כשאתם מקימים קהילה להיות באמת מחוברים גם למוצר, גם ל-essence של האנשים שאותם אתם הולכים לשרת או להקים עבורם קהילה, כי אחרת זה פשוט לא עובד, אם זה לא בוער בכם זה פשוט לא עובד, זה לא כמו ניהול מוצר שאת יכולה לנהל מוצר גם של תעשיית לא יודעת, פור פוינט או וגם של משהו, של מוצר וידאו שהוא נורא מדליק אותך של נטפליקס, כי יש מתודולוגיות ניהול מוצר ועל פיהן את פועלת, אבל קהילה זה משהו אחר לגמרי, את חייבת להיות בעיניי, כלומר, זה רק דעה שלי אבל את חייבת שזה יהיה לך, שיהיה לך בערה לנהל את הדבר הזה, להיות מחוברת באמת למוצר ולאנשים שאותם את הולכת לנהל, ובפפאיה אני לא הייתי מחוברת כל כך לאנשים שאותם אני צריכה לשרת, שזה

מורן זר קצנשטיין: למה, איזה אנשים אלה?

הילה בקשי: פרל מנג'רס [00:47:48], אנשים שמשלמים משכורות, וסי–אף–אוז ואנשים ש, סליחה אנה, כי אנה מנהלת סי–אף–או חיצוניים, אני לא מחוברת לאנשים האלה, אני לא… וניסיתי, וניסיתי להתחבר ועשיתי איתם ראיונות ובאמת השתמשתי בכל השפנים שלי מהכובע כדי להרים את הקהילה הזאת באמת אבל בסופו של דבר נכשלתי נחרצות, באמת. ובסוף פשוט עזבתי. ולא רציתי פשוט להכשיל אף אחד.

אנה ליפניק לוי: טוב קודם כל את מהממת, פה זה לא ה-fuck up nights אבל את מהממת, כולנו נכשלות מתישהו, כל הזמן. אבל אני רוצה להחזיר אותך לשאלה.

הילה בקשי: זו הייתה השאלה, לא?

אנה ליפניק לוי: לא

מורן זר קצנשטיין: כל אחת תופסת מניפסט, גם אני עשיתי את זה

אנה ליפניק לוי: השאלה הייתה איך מנהלים קהילה בין לאומית

טליה תורג'מן: אז אני אשמח להתייחס לזה

הילה בקשי: באנגלית. מנהלים אותה באנגלית.

מורן זר קצנשטיין: לא, אני חושבת שיש כאן נקודה חשובה כי אנחנו ישראלים, נתחיל בזה, ואנחנו לא כמו שום עם אחר, ולכן יש פער מאד מאד גדול, זה לא היה בתחקיר אבל אני אוסיף כאן איזה משהו, כשהקמתי את secret dinner, שזו חברה שעוזרת לחברות הייטק להיכנס לשווקים חדשים בעזרת ארוחות סודיות, זה היה אחרי הסיבוב שלי של שנתיים בעולם של קהילות. אז היה לי ברור שילווה, את החברה הזאת תלווה קהילה, כאילו ברור, זה מה שאני יודעת לעשות כבר שנתיים, ופתחתי קהילה לכל האורחים שהגיעו לsecret dinner בכל המדינות בעולם וזה היו הרבה מדינות והרבה תרבויות שונות, ולאט לאט הבנתי שאין להם שום דבר במשותף חוץ מזה שכולם מנהלים בכירים שמישהו רצה למכור להם מוצר בהייטק

הילה בקשי: והם אוהבים אוכל

טליה תורג'מן: והם אוהבים אוכל וחוויות, אבל זה פשוט הייתה דוגמא נהדרת לזה שאי אפשר להכריח את זה, אי אפשר לגרום לזה לקרות בכוח, לא היה כאן מקום לקהילה בחברה הזו והייתי צריכה רגע להשלים עם זה ולקבל את זה ולהגיד אוקיי, זאת חברה שפועלת עכשיו בלי קהילה. אז אני חושבת שזה גם איזשהו שיעור כזה של אל תעשו את זה בכוח אם אתם רואים שזה לא עובד אז שחררו מזה.

ענבר הודס: אני כן רוצה להוסיף, הקהילה שלנו מאד מאד לוקאלית אבל אנחנו כאילו עוד פעם חוזרות אחורה להתחלה של לשאול את עצמנו למה ומי הקהל שלנו, כי ברגע שאנחנו נדע ונכיר טוב טוב את הקהל, ושוב, למה, מה הכאב שלהם, אז אנחנו נוכל גם לשאול את עצמנו, הכאב הוא לוקאלי או הכאב הוא גלובלי, ויכול להיות שהוא לוקאלי בכל מדינה, זאת אומרת אני יכולה לקחת את המודל שלקחתי בישראל ולהעביר אותו הלאה לכל מדינה שאני רוצה אם אני מזהה שיש את הצורך, אולי עצמאים בישראל הם, אנחנו יודעים זה לא קל, והשנתיים האחרונות היו עוד יותר לא קלות, אז הכאב נמצא שם, אני יכולה לבוא ולהיות שם איתם, ומחר אני אחליט ללכת עם המודל הזה של קהילה לעצמאים במדינה אחרת ואני אצטרך לשאול שוב, גם, האם יש כאב, מה הכאב, מה הצורך, וככה לדעת אם יש איזה התכנות, אין איזה התכנות ומה ההתכנות.

אנה ליפניק לוי: מעולה, תודה רבה. אני רוצה להגיע לפינת הפרגון כי אנחנו אמרנו שאנחנו מרימות, נכון?

הילה בקשי: ברור

אנה ליפניק לוי: יאללה, אז תרימו. איזה קהילה עסקית היא מצוינת, לא מיטאפיסטיות, חוץ מהמיטאפיסטיות.

הילה בקשי: זה לא קהילה עסקית. זה לא קהילה עסקית.

אנה ליפניק לוי: לא משנה

הילה בקשי: אני אגיד את ה-obvious, חבל שלא הזמנו אותה במיוחד לכאן, אבל סטארטאפ פור סטארטאפ של מנדיי דוט קום ובניהול

אנה ליפניק לוי: לגמרי. תני איזה מילה למה, תני איזה…

הילה בקשי: למה? כי אני חושבת שקודם כל, נעה הילזנרט [00:51:41] המקסימה, היא… למחוא לה כפיים והיא לא כאן, חבל שלא קראנו לה, זה מוקלט אבל, נעה אנחנו אוהבות אותך. אבל היא עושה באמת עבודה נהדרת ואני לומדת ממנה המון למרות שהיא צעירה ממני בעשרים שנה, והיא עושה עבודה נהדרת כי היא באמת משרתת את הצרכים ואת המטרה שלשמה הקהילה הזו הוקמה. הקהילה הייתה לפני נעה, אני חושבת שארבעת אלפים איש, היום כבר תשע עשרה אלף כי היא באה עם אסטרטגיה מאד ברורה איך לבנות אותה והיא בודקת את עצמה כל הזמן וזה מאד חשוב, הדאטה, וכל הזמן לבדוק את הדאטה זה מאד מאד חשוב, אני במיטאפיסטיות אמנם יש לי רק את הכלים של פייסבוק, תודה פייסבוק, המאד מוגבלים אבל אני כל הזמן בודקת את ה-engagement ואת אחוז ההשתתפות של האנשים, נשים, וכמה הן מפרסמות וכמה אני מפרסמת, המנהלות שלנו מפרסמות, וכל הזמן אני בודקת שהן באמת מקבלות את מה שהן באו, באו ונרשמו לקהילה שלי. אז בסטארט פור סטארטאפ זה באמת עובד נפלא ויש themes כל חודש ואני באמת, זה הפיד שלי, אני מניחה שלהרבה יזמים כאן, ויזמות

אנה ליפניק לוי: יזמות

הילה בקשי: ומשקיעות, ומשקיעים. כן, בבקשה.

אנה ליפניק לוי: וסטארטאפיסטיות

הילה בקשי: וסטארטאפיסטיות.

ענבר הודס: איזה כיף שחשבנו על זה בבוקר. אז דווקא בא לי לתת דוגמא שהיא כזה קצת אחרת למרות שהיא כן, את איילת מהתבלינים של איילת, מי שלא שם ולא הזמין ממנה תבלינים, וואו, זה כאילו באמת ממש טעים, אבל יש לה קהילה ל, זה אתר, חנות של תבלינים ואיילת החליטה שהיא מקימה קהילה לתבלינים שלה, יש בקהילה הזאתי שש עשרה אלף חברים וחברות והשיח הוא על תבלינים. עכשיו היום דיברתי על זה בבוקר עם ארז והוא אמר לי למה נראה לך שיש לה כל כך הרבה אנשים, ואני חושבת שיש משהו בבישול שהוא מאד מאד רגשי

מורן זר קצנשטיין: גם יש משהו באיילת

ענבר הודס: גם, כמובן, זאת אומרת רגע, זה בואו, חייבים לנהל את זה. זאת אומרת סטארטאפ פור סטארטאפ מדהימים אבל, הייתי בהרצאה של נעה לפני כמה שבועות והיא ממש מראה את זה בנתונים, ברגע שהיא התחילה לנהל את זה ולהיות על זה ולתת את ה… להיות שם, באמת היה פיק, זאת אומרת יכול להיות רעיון וחזון ומחשבה אבל אם לא נהיה על זה ואם לא ניתן את המעבר, מה שאני הכי אוהבת זה באמת החיבור עם, יש את התבלינים שיש להם סיפור זה מאד מתחבר, היא יוצרת איזה story telling סביב תבלינים שאני יכולה לדמיין כבר את הטעם ואני יכולה לדמיין מה יהיה שמה ואני רוצה לנסות כי אני שומעת עוד סיפורים, וזה עובד וזה ממש ממש כיף וזה כיף לראות שזה רק, במרכאות כפולות ומכופלות, חנות של תבלינים שיוצרת עולם כל כך גדול סביבה שממש ממש כיף להיות בו.

אנה ליפניק לוי: מדהים. מורני? למי את מפרגנת?

מורן זר קצנשטיין: אז זהו, שהשאלה הזאת לא הייתה.

אנה ליפניק לוי: לא באת ל-dry run אני רק מציינת, לא את ולא אף אחת

מורן זר קצנשטיין: ומאחר ולקחתן לי שתיים טובות אז אני אעשה מה שאני רוצה ואני אגיד לכן רגע על עוד אופציה איך לעבוד עם קהילות במקום רק לפתוח קהילות. יש קהילה למשל שאני מאד אוהבת, יש דעות חלוקות, אבל אני מאד אוהבת את הקהילה הזאת, היא מתחברת עם ההומור הגבוה שלי, אני מאד אוהבת את מאמאצחיק. עכשיו, לא כל חברה או סטארטאפ או whatever צריכים להקים קהילה משל עצמם, כבר הבנו שזה גוזל הרבה מאד משאבים והרבה מאד attention ו–ווג'ראס, ואחד הדברים שאני הייתי מציעה ללקוחות שלי זה רגע לפני שאתם נכנסים ולוקחים קהילה ולוקחים על זה בעלות תמצאו רגע קהילה קיימת, משגשגת, חיה, שאתם רואים נקודות דמיון בדי–אן–איי, ותשתפו פעולה עם הקהילה הזאת. אני למשל לגמרי רואה את פלייטיקה לא עכשיו פותחת קהילה אבל כן אני רואה אותי עושה שיתוף פעולה עם תחיה או עושה שיתוף פעולה עם המיטאפיסטיות, זאת אומרת ברור שכולנו באנו לפה לדבר על קהילות אבל אני כן אשמח שאם מחר אתם פותחים קהילה, רגע לפני בואו תנסו את זה רגע, ותעשו שיתופי פעולה ותקחו חסויות על קהילות קיימות שכבר יודעות את העבודה.

הילה בקשי: תודה מורן, דווקא הייתי מאד מקימה קהילה עבוד פלייטיקה ואולי עבור גיימרים בכללי. Just saying. וגם לגבי שיתופי פעולה, אני מלווה בחיי העצמאות המאד טריים שלי, אני מלווה הרבה סטארטאפים וסטארטאפיסטיות ומיזמים, ואני אומרת להם אתם מחפשים משקיע עכשיו? לכו תפרסמו בסטארטאפ פור סטארטאפ. תמיד אני אומרת להם. ותזהו דמויות מפתח בקהילות ותבנו איתם מערכות יחסית, זה בכלל הטיפים שלי לנטוורקינג באופן כללי. תבנו מערכות יחסים, זה הכל, הכל זה אנשים. גם קהילות זה אנשים, וגם מוצרים לא, כאילו, זה מה ששמעתי בשיווק לפני כמה שנים, אתם, בעצם המערכת יחסים שאתם מנהלים עם מוצר, הוא לא עם מוצר, הוא עם רגש, הוא עם האנשים מאחורי. דיברנו קודם על פנים, אז אנשים אני מאמינה מתחברים אלייך, לענבר, ולא ענבל.

ענבר הודס: גם לענבל הם מתחברים

הילה בקשי: גם לענבל הם מתחברים, אבל גם לענבר, וגם לבלה מקולו שאגב, אני רגע חייבת, אני חייבת, גם בלה מקולו, עד היום שאני מציגה את בלה

[קהל]: בלה אמיתית?

הילה בקשי: כן, בלה אמיתית. בלה אמיתית והיא גרה כאן ליד. אני גם אמיתית. ובלה מקולו שהיום אני עושה לה כל מיני, כל מיני כאילו, אני מציגה אותה אני אומרת זה בלה מקולו, עכשיו היא כבר ארבע שנים לא עובדת בקולו. היא עובדת בג'וי טיונס. ואני עדיין אומרת זו בלה מקולו. כי אנשים באמת מתחברים לאנשים מאחורי המוצר, או מאחורי הקהילה. ו-this is your tip for you, dropping the mic.

אנה ליפניק לוי: אני פשוט לוקחת לך אותו ואת לא מקבלת אותו חזרה.

הילה בקשי: למה? זה כיף.

אנה ליפניק לוי: טליה.

טליה תורג'מן: אז אני רגע אעשה פה בדיקת ערנות בקהל, כמה כאן מנהלות קהילות? או מנהלים קהילות?

אנה ליפניק לוי: אחת

הילה בקשי: דקלה, מהחברים של דקלה

טליה תורג'מן: כמה רוצות או רוצים לנהל קהילה ועדיין לא עושים את זה?

מורן זר קצנשטיין: חני תרימי את היד, מה זה

הילה בקשי: רותם

טליה תורג'מן: יפה, יש פה נציגות.

הילה בקשי: גבר שאני לא מכירה את שמו

מורן זר קצנשטיין: כן, ראיתי אותה מהנהנת

טליה תורג'מן: יופי, אז שמרו את השאלות, זה יגיע עוד מעט. אני האמת רוצה להרים ממש לקהילה של חשבונית ירוקה, שהתוודעתי אליה קודם כל לפני כמה שנים כלקוחה וכאורחת בפודקאסט האדיר שלהם, ואני חושבת שזו דוגמא מדהימה ליצירה של תוכן שהוא פשוט לא מפסיק לחדש. זה מדהים בעיניי שחברה שמתעסקת בנושא אפור כביכול, אם דיברנו על סי–אף–אוז וכספים וכאלה וחשבוניות, יכולה לייצר משהו שהוא כל כך צבעוני. ובנושא אחר, אז גם אני אמשיך כזה את מה שענבר אמרה כי אוכל זה אוכל, אז יש גם את הקהילה של אוכלים את הראש, שלא הרבה יודעים אולי אבל היא מטעם עיתון הארץ, וזו גם קהילה שהיא עסקית לחלוטין אבל התוכן בה הוא מאד מאד חיי ולא הרבה גם יודעים מי מנהל אותה ואני חושבת שזה לא באמת חשוב כי זו דוגמא מדהימה לאורגניזם חיי, זו פשוט קהילה שמזינה את עצמה וגם אם לא יהיה שם אף אחד היא תמשיך לחיות כנראה לנצח. זהו, תחיה.

תחיה בן צור: אז אני רוצה לפרגן לקהילה של חברה, מישהי שפגשתי בשכונה שאני גרה, קהילה של בערך חמשת אלפים נשים, שקוראים לה מתאמנות בכל מידה. עכשיו, של דקל זרד. עכשיו לדקל יש מותג, דקל היא בחורה הורסת אבל פלאס סייז, והיא לא מצאה בגדי ספורט באף מקום וגם החברות שעושות בגדים גדולים הם לא באמת מותאמים לגוף של אישה גדולה אלא פשוט מידה שלושים ושש מידה ארבעים וארבע זה אותו דבר, וזה לא אותו דבר. ודקל מעצבת בגדים מדהימים והיא כל הזמן מתאמנת, היא בחורה נורא ספורטיבית, אני, רק מלראות את הסטורי שלה אני רוצה לנוח רגע. עכשיו אני בקהילה הזאת ואני נורא אוהבת את הקהילה הזאת כי זאת קהילה שמדברת על נשים שמתאמנות, הן עושות ספורט ביחד, הן מדברות על החוויות שלהן תוך כדי ספורט או אם מישהו נתן איזו הערה כשמישהי רצה בטיילת או באמת כל הנושא הזה של body positive זה מדהים שם וזו הסיבה שאני נמצאת שם, מתישהו אני גם אתחיל להתאמן כנראה, כי אני כבר קניתי בגדים, אבל אני נורא אוהבת את הקהילה הזאת כי לא מדברים שם כמעט על המותג, אני לא יודעת כמה מהן, אני בטוחה שחלקן יודעות כי דקל היא שם דבר בעולם הזה, אבל זו קהילה שעושה עבודה מדהימה והיא לגמרי תומכת במותג שלה וזה מדהים.

אנה ליפניק לוי: מה?

הילה בקשי: אנה, אנה מפחדת ממני.

אנה ליפניק לוי: לא, אני פוחדת לתת לך את המיקרופון

הילה בקשי: קודם כל, אנה התעייפה, שימו לב היא שמה עליי יד. או, תירגעי, אני לא נותנת לך את המיקרופון. אני רוצה גם להרים כאן לדקלה. דקלה מהחברים של דקלה.

תחיה בן צור: אני גם רוצה להרים לדיקלה

הילה בקשי: שיש לה קהילה גם סביב אוכל, וכולנו אוהבות אוכל

אנה ליפניק לוי: נכון

מורן זר קצנשטיין: וכולנו אוהבות את קלה

הילה בקשי: ודקלה יש לה ארוחות גם, קצת כמו secret dinner, לא, בכלל לא כמו secret dinner. נכון.

טליה תורג'מן: זה בי–טו–בי.

הילה בקשי: נכון, זה בי–טו–בי. טוב, רק רציתי להרים לדקלה. אנה.

אנה ליפניק לוי: אלופה. אוקיי, אנחנו מגיעים לשאלות מהקהל. יש שאלות?

קטי: כן!

אנה ליפניק לוי: בבקשה. תגידי מה השאלה אני אחזור עליה.

קטי: אני רוצה לשאול, בגלל שיש פה המון ניסיון, אני רוצה לדעת את הדבר הבא. יש פה המון המון ניסיון ואתן יודעות, עכשיו, היה לנו כל מיני דברים בוואטסאפ ואחרי זה זה הגיע לקהילה, בעצם זה כל דבר ביזנסי שבסוף מוכר. אני רוצה לדעת, באלפיים עשרים וחמש, מה הדבר הבא אחרי קהילה?

הילה בקשי: אן–אף–טי

אנה ליפניק לוי: מה הדבר הבא אחרי קהילה?

קטי: קיבלתי את התשובה שלי

מורן זר קצנשטיין: דרך אגב זה נכון, כי כשאת קונה

אנה ליפניק לוי: קחי, תעני

מורן זר קצנשטיין: כשאת

ענבר הודס: תחזרי על השאלה

אנה ליפניק לוי: איך קוראים לך?

קטי: קטי

אנה ליפניק לוי: קטי שאלה מה הדבר הבא אחרי קהילה.

מורן זר קצנשטיין: אז אני לא יודעת אם זה יקרה עד עשרים עשרים וחמש, כאילו עד אז אולי יהיה משהו אחר אבל הסיפור הזה של אן–אף–טי זה שכשאת קונה את האן–אף–טי את לא רק קונה את הדבר הזה אלא את בעצם מתחברת לתוך הקהילה, את בעצם הופכת להיות חלק מהקהילה הזאת, ודרך אגב זה יושב בפלטפורמה שאני לא יודעת אם כולם כאן מכירים, אוקיי? אבל זה יושב בעצם בדיסקורד בעיקר וזה בכלל פלטפורמה אחרת שאנחנו אפילו לא מכירים, כאילו רובנו לפעמים לא מכירים, הרבה גיימרים מכירים וכולי, אז כאילו אם, איפה הדבר הבא, זה באמת, זה נשמע היום כמו buzz word אבל זה באמת אן–אף–טי, שוב אני יודעת להגיד שלא יודעת כלום, אבל אני חושבת שבשנתיים הקרובות זה בהחלט יקבל פסים מעשיים, אני לא יודעת מה יקרה בעשרים עשרים וחמש.

הילה בקשי: אמ… בואו. בואו.

[קהל]: אני ידעתי שיש את הכנס של האן–אף–טי שפרסמתן במיטאפיסטיות

הילה בקשי: נכון, וזה לא הכנס שלי, אף אחד לא שילם לי על לפרסם את האן–אף–טי.

[קהל]: אני פירגנתי פשוט, […] [01:03:22] פירגון

הילה בקשי: אבל הדבר הבא שהוא מאד אובייס זה כל עולם המטא–וורס שמארק צוקרברג…

[קהל]: מה זה הדבר הזה, מה זה אומר?

הילה בקשי: מטא–וורס?

[קהל]: כן

[קהל]: אבל זה לא קהילה

אנה ליפניק לוי: כן בקשי

הילה בקשי: מטא–וורס זה לא קהילה אבל היא אמרה מה הדבר הבא, הדבר הבא זה קהילות במטא–וורס, כלומר אולי יהיו כאן ארבעה אנשים, כל השאר יהיו אווטארים, וככה גם האימהות שלא יכולות להגיע לאירוע הערב כי יום חמישי וזה נפל להן בדיוק על שעות ההורות, יוכלו לשלוח את האווטאר שלהן, אוקיי?

טליה תורג'מן: אני ארחיב על זה עוד מילה.

מורן זר קצנשטיין: ככה זה היה כל ערב כאילו מה שקורה פה?

הילה בקשי: I love you

[קהל]: איזה חמודות

אנה ליפניק לוי: I love you

[קהל]: יש אווירת סוף קורס היום

טליה תורג'מן: עוד מילה על הדבר הבא, זה גם הרחבה של המטא–וורס ואן–אף–טי וכל ה-buzz words שאנחנו שומעים, אז הbuzz word הבא זה דאו

מורן זר קצנשטיין: לא אמרת בלוקצ'יין

טליה תורג'מן: כמה כאן שמעו על דאו?

הילה בקשי: אני

טליה תורג'מן: וואו, חבר'ה, לכו תעשו גוגל.

אנה ליפניק לוי: זה באמת הדבר הבא

טליה תורג'מן: דאו זה בעצם, אני לא מומחית לדבר אבל דאו זה התארגנות שהיא בעצם בתוך העולמות של הבלוקצ'יין, זו התארגנות עצמאית פיננסית שאני אתן אולי דוגמא יותר down to earth שלצורך העניין אני יכולה להפוך את החברים באקסימוס לשותפים עסקיים בתוך הקהילה הזאת וכל אחד יחזיק איזשהו coin שהוא משוייך אלינו עם ישות דיגיטלית וזה קצת כמו התארגנות קיבוצית, כלומר לכל אחד ואחת תהיה את ההזדמנות להצביע ולהיות חלק וזה משהו שמאד מאד מתפתח, שווה לקרוא על זה, אני באמת לא מומחית לדבר אז… זהו

אנה ליפניק לוי: באירוע הבא על דאו ובלוקצ'יין

טליה תורג'מן: חיזוי טרנדים באירוע הבא

אריק: […] רגע לשאלה של חן [01:05:09], אגב, אהלן, אריק, נעים מאד, אני יוצר תוכן והתעסקתי בעולמות של מרקטינג וקהילות ואני גם מנהל קהילה של אן–אף–טי, אז מעניין אותי לדעת

[קהל]: של מי?

ענבר הודס: אן–אף–טי

אריק: אן–אף–טי

הילה בקשי: של אן–אף–טי

אריק: אחד מהדברים שמעניין אותי לדעת זה איפה אתן חושבות שסטארטאפים וחברות, האם הם יתפתחו למקומות כמו וי–אר או דיסקורד או כל דבר אחר שיש אלמנט של דיסקרטיות, אנשים לא חושפים את הפנים שלהם, בניגוד למה שדיברתן קודם, שאנשים מרגישים הרבה יותר פתוחים ופגיעים וחושפים את עצמם, איפה דבר כזה מתנהל כשאין, כשאי אפשר לדעת מי הבן אדם?

מורן זר קצנשטיין: לא יודעת

טליה תורג'מן: מעניין. יש עולם שלם של פייקים נגיד בטוויטר.

[קהל]: את יכולה לחזור על השאלה?

אנה ליפניק לוי: מאיפה אני אחזור על השאלה?

אריק: אהלן, חברים, מה קורה? מעולה, מעולה. אז השאלה שלי הייתה, היא במיוחד עכשיו כשעולמות כמו דיסקורד, וי–אר מתפתחים, איך מנהלים קהילה במקום שאנחנו לא יכולים לדעת מי האנשים שנמצאים בצד השני, כשכל אחד מתחבא מאחורי איזה אווטאר, מאחורי איזה שם

מורן זר קצנשטיין: אנחנו כאילו חזרנו לפורום תפוז בעצם

אריק: ממש, באמת, חזרנו לפורום תפוז

מורן זר קצנשטיין: חזרנו לפורום תפוז, בסדר

אריק: איך מסתדרים עם זה? מה הדבר הבא לדעתכן?

הילה בקשי: גם לפורום תפוז היו […] [01:06:12]

מורן זר קצנשטיין: אני מאמינה בהתארגנות של הכאוס, אוקיי? הדברים יסתדרו כאילו, לא, באמת, דברים יקרו. גם בהתחלה קהילות היו בכאוס, לא צריך להכניס חוקיות לכל דבר, בסוף, אתה יודע, יהיה לך את השם משתמש שלך ותעשה את הדברים ובסוף זה יקבל איזושהי צורה.

אריק: איזה אלמנט אפשר לקחת מתוך קהילות שאנחנו מכירים שהוא סופר חשוב שאפשר לקחת גם למקומות, נותן את זה בשביל מי שבעתיד יתעסק בדברים האלה, איך אפשר לקחת את העולמות של קהילות שאנחנו מתעסקים בהם ביומיום לעולמות שבהם הם דיסקרטים ואנחנו לא יכולים לדעת מי נמצא שם בצד השני? איזה דברים ישארו?

מורן זר קצנשטיין: בסוף יש חוקים שהיו נכונים לפני אלף שנה והם נכונים עכשיו. אנשים זה אנשים וקשר זה קשר, ואנשים רוצים לקבל ערך ואנשים רוצים to shine, זה לא משנה אם קוראים להם מיסטר לא יודעת מה, מיסטר ביג, או שיש את השם האמיתי שלהם. ובסוף יש אמיתות מוחלטות. אז כשאתה עובד עם אנשים אתה עובד עם אנשים.

אריק: מעולה, תודה.

אנה ליפניק לוי: אגב, זה פותח איזשהן סוגריים, לא הספקנו לגעת בזה אבל קהילות הן לא רק לינקדאין פייסבוק או אופליין, יש המון סוגים, דיברתם פה על דיסקורד, זה עולם שלם של סוגים של קהילות ש, נכון

מורן זר קצנשטיין: יו–טיוב

הילה בקשי: טוויטר

אנה ליפניק לוי: אז קהילה זה באמת עולם שלם של פלטפורמות ואסטרטגיות וזה לשיחה אחרת. תודה. כן. אם זה מורכב תגיד אתה

[קהל]: קודם כל גילוי נאות, אני עוקב אחרי כולכן. את הילה אני מכיר. אז בדיוק זרקת את זה מקודם כזה בחצי צחוק, אבל הרבה אנשים מכירים אתכן ואתן לא מכירות אותן. יכול להיות באקסימוס הרבה יותר אינטימי, אני מדבר על קהילות הרבה יותר גדולות כמו המיטאפיסטיות, והרבה אנשים רוצים את הקשב שלכן. מצד אחד יש את הקהילה שלכן ואתם צריכים לתת קשב לאנשים, מצד שני יש הרבה אנשים שרוצים להתחקות, רוצים איזה עצה טובה, רוצים זה. איך אתן יודעות לפלטר והאם זה ביזנס, כאילו.

הילה בקשי: אני אגיד לך איך אני מפלטרת. אני שמה להם תג מחיר ואז הם נעלמים, סלאש נעלמות. אבל זה נכון, אנחנו, בגלל שאנחנו, גם אני וגם תחיה, והאמת שכל אחת מאיתנו אבל גם אני וגם תחיה בזמן שאנחנו כאן במיט–אפ הטלפון שלי רטט אולי ארבעים פעם כי, והצצתי, אנשים רוצים את הקשב שלי, רוצים לשאול שאלות וכאלה, זה מה שאנחנו עושות. אז אני מנסה כמה שיותר לעזור אבל באמת יש תג מחיר, תלוי מה הן מבקשות. אם עכשיו מישהי רוצה להתייעץ איתי על התפקיד הבא שלה בהייטק אז כן אני אגיד לה חמודה, בואי… סתם, לא חמודה, זה מאד מקטין החמודה.

תחיה בן צור: כפית, כפית

הילה בקשי: אני אומרת לה אהובה. יקירה.

תחיה בן צור: יקירה

הילה בקשי: כן. אלופה. אני אומרת לה, את רוצה, אין בעיה, היום זה המשכורת שלי, יצאתי לאחרונה לעצמאות, זה המשכורת שלי ואני אשמח, כן, אני אשמח אם תקבעי איתי פגישה דרך הקלנדלי, ואגב זה עולה חמש מאות שקל לשעה. ואז הן או לוקחות או לא.

[קהל]: מה אם זה מנכ"ל בזק שרוצה לבוא לאקסימוס?

הילה בקשי: הופה. מנכ"ל בזק אני מאמינה שטליה הייתה… כן.

טליה תורג'מן: אני לא עושה איפה ואיפה בין דרגים, קודם כל, וזה גם איזה משהו לחיים מבחינתי, כל מנכ"ל הוא גם כמוני וכמוכם קם בבוקר שותה את הקפה הולך לשירותים וכל דבר, אז טייטלים זה לא משהו שמרגש אותי במיוחד. אני מפנה קודם כל לטופס application אצלנו, זה משהו שהוא נורא פשוט לעשות אותו ואני עונה לכולם, לא משנה מי ומה, ויש לי גם התחייבות של לענות כל שבוע לכל טופס application, וככה אני דואגת, זה קצת כמו שחברות יש להן איזה לא יודעת מה, שמים שבע דקות לענות ב-support, נכון? אז אצלי יש שבוע לענות ל-application שאני חושבת שזה פייר והגיוני, אין לי צוות של חמישים עובדים, אז ככה אני עושה את זה.

ענבר הודס: אגב, קהילות, סליחה, קהילות מוצר. אני מקבלת שאלות טכניות. אני לא מצליח לבטל את החשבונית, אני לא יודע, אני לא פה אני לא שם, כי אני שם. אז קודם כל לעשות תיאום ציפיות, זאת אומרת כאילו, כנ"ל, זאת אומרת התיאום ציפיות זה בדיוק אותו תיאום ציפיות פשוט ביחס לשאלה, וזה קצת תלוי במצב רוח שלי אבל כן, זאת אומרת תמיד ה-support ידעו לתת תשובה יותר טובה ממני

אנה ליפניק לוי: כן, זה קצת נהיה כמו שירות לקוחות לפעמים

תחיה בן צור: אני תמיד אומרת שאני רוב הזמן שירות לקוחות, מתי נפתח הקורס, מתי זה, לא פרסמת, כן פרסמת. יש לי מאות הודעות בוואטסאפ, בפייסבוק, במייל שלי שאני לעולם לא אגיע אליהן. החדשות הטובות הן שמשבוע הבא תהיה לי כנראה עוזרת אישית שתעזור לי, אבל, אבל, אני למדתי בארגון שטליה פעם ניהלה של מנהלי הקהילות, פגשתי מישהי שהגיעה מחו"ל, כל פעם היה אורח אחר, פגשתי את לולה שמנהלת קבוצה של שתי מיליון נשים ואמרתי לה איך את עושה את זה, תסבירי לי איך עונים לכל כך הרבה נשים כי אני לא מצליחה כבר, שנים. זאת אומרת אני אין מצב.

טליה תורג'מן: ועוד איזה נשים.

תחיה בן צור: ועוד איזה נשים יש לה? כן, זה קהילה מאד מיוחדת, והיא נתנה לי טיפ ממש ממש טוב ואני לא יודעת אם מישהי מכן עושה את זה אבל גם במקרה שלך זה יכול לעזור, יש לי דף עם תשובות קבועות כי השאלות חוזרות על עצמן, אתם רוצים שירות טכני זה זה, אתם רוצות לכתוב אנונימי תשלחו לכאן, ממש, ואני כותבת את ההיי ואת השם ואת הכל שזה יהיה אישי, אבל אל תספרו לאף אחד, אני גם עושה קופי פייסט באופן אישי כי אין ברירה, אני לא יכולה אחרי זה, באמת.

אנה ליפניק לוי: לא מספרים לאף אחד.

הילה בקשי: תחיה, יש לי סוד.

תחיה בן צור: אל תספרו לאף אחד.

הילה בקשי: אפשר לעשות את זה בבוט.

תחיה בן צור: יש לי גם בוט. אנשים חושבים בקהילה שאני לא ישנה כי אני גם זה, הכל בסדר. שואלים אותי איך את, מתי את חיה? אז כן, לא הרבה, אבל יש גם בוט.

הילה בקשי: תחיה, מבחינתנו את אלוהים, את לא צריכה לישון. את כל הזמן קיימת.

תחיה בן צור: אני לא, אני צריכה, אני חייבת לישון.

מורן זר קצנשטיין: נזכרתי רגע במשהו, שכאילו זה כזה מצחיק, לא חיברתי, אבל זה הלונג קוביד. לפלייטיקה יש את הקהילות הכי גדולות בעולם, למשחקים יש להם קהילות של עשרים מיליון וארבעים מיליון חברים בקהילה. מה? בקטנה? זה ברמה שכאילו כשהוי–פי פרודקט כאילו יש לו שאלות של כאילו של כל פייסבוק הוא מדבר עם הזה, זה קהילות ענקיות שהן מתאגדות סביב מוצר, כאילו המשחק, ואז יש ביניהן גם ממש relationship בין החברות אבל כאילו אני, זה בלתי נתפס, אתם קולטים מה זה לנהל קהילה של עשרים מיליון או ארבעים מיליון? זה מטורף. אז יש קהילות, אני צריכה להעמיק קצת במה קורה בקהילות של פלייטיקה.

אנה ליפניק לוי: כן, שאלה.

[קהל]: למישהי מכן יש איזושהי דוגמא טובה לסיטואציה שהייתן בה שניסיתן להעלות engagement, וניסיתן שיותר אנשים ייקחו חלק או חלק יותר פעיל לאותו מספר אנשים, איזשהו סיפור שכזה זיהיתן מה אתן רוצות לעשות והבנתן ש… קידמתן את זה?

אנה ליפניק לוי: אז השאלה הייתה האם יש לכן איזושהי דוגמא לפעילות engagement שהצליחה?

[קהל]: כן

אנה ליפניק לוי: אוקיי. יש מישהי?

תחיה בן צור: שוות משוות, טוב. אז זה פעילות אבל זה באמת היה במסגרת הקהילה של מורן שאני חברה בה, של בונות אלטרנטיבה, היה לי רעיון לדבר על העניין הזה של פערי השכר ועל זה שבממוצע נשים מרוויחות שלושים אחוז יותר, אה, פחות. יותר… פחות. ובעצם הרעיון היה לדבר על זה שבעצם הרבעון האחרון אנחנו עובדות בחינם וזו הייתה אמירה מאד חזקה, שגברים מרוויחים עד סוף השנה ואנחנו מפסיקות לעבוד ברבעון האחרון, ופניתי למורן, אמרתי לה בואי נעשה את זה ביחד, יש שם נשים אקטיביסטיות בכירות, יש להן המון קשרים, והדבר הזה ממש התפוצץ, עד כדי כך שאני חושבת שעיצבתי, עיצבנו תמונות כאלה וישבתי בלילות ופשוט עיצבתי תמונות כי היה כל כך הרבה ביקוש, לא האמנתי שזה קורה, וזה באמת התפוצץ, זה היה בכל מקום, זה היה גברים, ונשים, ו… אני חושבת שלא הייתי יכולה לעשות את זה בלי הקהילה הזאת, זה היה פשוט מדהים ההתארגנות והצוות וכל התמיכה של הקהילה הייתה מדהימה.

אנה ליפניק לוי: אבל שאת, אני רוצה שניה אז לזקק את השאלה שלה, מה גרם לengagement הזה לקרות, מה זיהיתן שם?

תחיה בן צור: מה ויראלי זה שאלת מיליון הדולר. איך משהו נהיה ויראלי?

הילה בקשי: זה הכאב, הכאב שהיה להמון אנשים, להמון נשים.

תחיה בן צור: הכאב, נכון.

מורן זר קצנשטיין: אני חושבת שכשיצאנו למהלך הזה, ואת נותנת לי הרבה מאד קרדיט אבל את היית הכוח המניע של הדבר הזה, כן היה את השני סנט שנתנו בהתחלה, אחד כדי שזה לא יישאר במעגל סגור וזה יהיה רק נשים עם נשים עם תמונות של נשים, אז אחד הדברים שאמרנו זה שגברים חייבים להיות בפרויקט הזה, אני הבאתי ארבעה גברים שתמיד עושים מה שאני אומרת להם ואז, זוכרת?

תחיה בן צור: זה לא נשמע טוב. כן, יש, היו הרבה גברים שהצטרפו אלינו

מורן זר קצנשטיין: יש יותר, אבל הארבעה ספציפית האלה זה, כי אז מה שקרה, אפרופו אפקט העדר, אז הארבעה האלה פשוט הסכימו ואחד מהם הוא מנהל קרן השקעות ואחד זה ואחד זה, ואז כל הגברים האחרים רצו לדעת אבל מי עוד משתתף ואז היה הרבה יותר קל כי הם ראו את זה, אז כבר היה לנו איתנו את הגברים כי הם ראו כמה, הם קיבלו ביטחון ואז זה, והדבר השני זה שכן היה בסוף action item, כמו שאני לא מאמינה בקהילות של engagement, אני לא מאמינה במהלכים בפייסבוק שהמטרה שלהם זה שיראו את התמונות, והיה פה מהלך, המהלך היה הנעה לפעולה, הייתה בבקשה, אני רציתי שממש ילכו למנכ"ליות ומנכ"לים אבל לפנות למנכ"לים ולמנהלות ומנהלי משאבי אנוש ומנכ"ליות, לכו תפתחו את הטבלאות שכר שלכן ותבדקו

תחיה בן צור: אז זה מה שקרה

מורן זר קצנשטיין: נכון, נכון

תחיה בן צור: היו מנכ"לים שאמרו אנחנו, שעשו ישיבות חירום

מורן זר קצנשטיין: בדיוק

תחיה בן צור: ואמרו אנחנו רוצים לבדוק מה קורה אצלנו, שזה היה מרגש מאד

מורן זר קצנשטיין: אז בעיניי זה גם עשה… ואת.

ענבר הודס: אני חושבת שהיה פה איזה סוד קטן שכאילו מורן אמרה בין השורות, אבל הקטע הזה של לקחת את הארבעה גברים, זאת אומרת ההתחלה היא לא אורגנית בהכרח.

תחיה בן צור: נכון

ענבר הודס: זאת אומרת בהתחלה אנחנו צריכים את הכמה שיהיו איתנו, זה הרבה פעמים חברים, איזשהו מעגל, זה צריך להיות כן אותנטי, כלומר אצלנו החברים העצמאים שלי הם אלה שנמצאים בקהילה או הלקוחות שהם כבר הקרובים אליי ואני מבקשת מהם להגיב בהתחלה, ואני אומרת להם זה הולך לקרות, זה יהיה, כי זה גם האלגוריתם שאנחנו צריכות לנצח וזה גם באמת המקום של אפקט העדר, אני מקבלת ביטחון, אני רואה שעוד גברים הגיבו, עוד אנשים הגיבו, אז זה לא לפחד מהמקום הזה, ולהשתמש בזה.

אנה ליפניק לוי: אז זה באמת מחזיר אותנו למשהו שעלה כמה פעמים בפאנל, שצריך את הגרעין הזה וצריך למנף אותו וזה ממש בשלבי ההתחלה שצריכים להניע את הגלגל, זה נקודה סופר חשובה, ועוד דבר שמורן אמרה וכן אני רוצה ככה להבליט, זה action items. אם זה ביזנס שימו action items, כדי שהדברים באמת יקרו. יש עוד שאלות?

נטלי: אני רוצה לשאול בבקשה. היי, אני נטלי. בהמשך למה שתחיה אמרה מקודם על הנושא שהשאלות די חוזרות על עצמן, אז יש לי תהייה. בסוף הצרכים של כולנו מאד מאד דומים, אנחנו בני אדם. אני תוהה כמה קהילות בת אדם צריכה? כאילו באמת, זו באמת תהיה ואני חיה בקהילות וקהילות מחליפות לי את גוגל ואני שם, אבל אני תוהה. זו שאלה. אני אשמח להתייחסות.

אנה ליפניק לוי: אני חושבת שזה מתחבר למה שתחיה אמרה, כל עוד יש באמת צורך אמיתי ואנשים רוצים להיות חלק ממשהו והוא עונה להם על צורך אז כנראה הקהילה תחיה ואני גם ראיתי קהילות שלא, לא שרדו, היו קהילות שבאיזשהו שלב אנשים איבדו עניין, הפסיקו להגיב, הפסיקו להיכנס, הפסיקו לצמוח. זה ממש אורגניזם חי ובועט, אם לא משקים אותו ובודקים דופק ו… אז הוא לא חיי.

תחיה בן צור: אני רוצה להגיד שהייתי, שניה, בפייסבוק השבוע נבחרנו בין השאר לקהילות המשפיעות, לחלק מהקהילות המשפיעות והיא נתנה שמה נתונים, אז אני לא זוכרת את הנתונים אבל היא דיברה על זה שלפחות שבעים אחוז ממשתמשי הקהילות מדווחים שיש להם קהילה אחת שהם לא יכולים בלעדיה. זאת אומרת כמעט לכל אחד מאיתנו יש את הקהילה הזאת, אני יודעת למשל שאם אני צריכה לקנות איזה כיריים או לחפש איזה לא יודעת, המלצה על רופאה, אני אכנס לקהילת השוות של תל אביב כי אין, איפה אני אשאל? וגם הקהילה של השכונה, זאת אומרת לכל אחד יש את הקהילה שלו.

[קהל]: את רוצה להגיד שיש דברים שיש, אני מסתכלת על הכל בחיוב ובאור ושמחה ואני אומרת יש קהילות, אני, אני, א' קהילה זה כוח לגמרי ואני חברה בכמעט הכל, כולנו מכירות. אני רק משהו פתאום, אני לא יודעת, עלתה לי מחשבה שאני משתפת שבחיים שלנו יש קהילות שאנחנו נאלצות להיות חברות בהן, זאת אומרת אנחנו לא באמת בוחרות להיות בהן, כי בחיים יש סיטואציות ואנחנו…

אנה ליפניק לוי: את יכולה לתת דוגמא?

[קהל]: כן.

אנה ליפניק לוי: את לא חייבת

[קהל]: לא, כן. כן, קהילת חולות בסרטן וחולות, או מחלימות מסרטן מסויים. זה משהו שאני, איך אני, אני צוחקת שמבין שלל המועדונים יש, יש מועדון אחד שלא בוחרים להגיע אליו אבל יחד עם זאת גם פה יש כוח לקהילה. עכשיו אני, אני… כמעט כולם כאן מכירות ואני חושבת שבהרבה נקודות בחיים, קהילה בשבילי זה הרבה שמחה והרבה, אבל זה לא רק, ודווקא אני רוצה להגיד שבקהילות גם כאלה, זאת דוגמא אחרת אבל אני יכולה לתת אלף דוגמאות, למשל אני מניחה, אני לא אמא, אני מניחה שיש הרבה הורים לילדים עם צרכים מיוחדים ואני בטוחה שיש קהילה, אילו הייתי אמא כזאת, אני בטוחה שיש כזה משהו. נכון? אז אני באה להגיד שקהילה קמה מתוך צורך, when there is a need, there is a community. כאילו, זה משהו שאני…

טליה תורג'מן: אני מאד מסכימה. אפשר, זה דולק? אני מאד מסכימה איתך, אני אחזור על מה שנאמר, שקהילה קמה מתוך צורך ואני גם אחבר את זה לשאלה שלך, כמה קהילות את צריכה להיות חלק מהן? כמה שאת צריכה. אני חושבת שזה משהו נורא פלואידי, היום אני חברה בקהילה של אימהות בהייטק לילדים בני, לתינוקות, לא משנה, זה התחיל כחל"ד וזה התפתח לאימהות לילדים קטנים בהייטק, ולפני שנתיים לא הייתי אמא ולא הייתי חברה בקהילה הזאת, וכנראה שעוד שנתיים אני אצטרך קהילה אחרת בחיים שלי. אז זה נורא מתקשר לסיטואציות חיים שלנו. וגם צריך לעשות איזו הבחנה, יש קהילות שאת באמת יותר בוחרת להיות חלק מהן, ואלה הרבה פעמים לא קהילות עסקיות, ויש קהילות מהסוג שאנחנו יותר מתמקדות בהן כאן, שזה באמת קהילות עסקיות וקהילות למטרה של צמיחה של חברות.

[קהל]: גם קהילה זה לתקופה, זאת אומרת זה גם משהו ש…

טליה תורג'מן: נכון, קהילה יכולה להיות זמנית

[קהל]: אני אומרת אוקיי, אולי אחרי שלוש שנים, סתם דוגמא, לפעמים קשה לי להיות בקהילה מסויימת, כי כל הזמן אני רואה את זה וכבר הרמתי את הראש והכל ועוד חברה, אז אולי אני צריכה לצאת מהקהילה ולחזור […] [01:22:38]

טליה תורג'מן: ואגב אני אחלוק איתך, אני אחלוק עלייך בקטע הזה, אני חושבת שאנחנו כן יכולות לבחור באיזה קהילות להיות חלק

[קהל]: לא, נכון

טליה תורג'מן: כמו שאנחנו בוחרות מי המעגלים מסביבנו בחיים

[קהל]: כן, אבל אני אומרת שהצורך, לא, יש קהילות זה סוג של מועדון שאתה לא בוחר להיות, אבל הצורך והחיים הביאו אותך, אוקיי, אז, ושאלות ודברים, ואני יכולה להגיד שמשם, שדווקא כ… ידע ראשון, מקור ראשון, מישהו שעובר משהו ואתה לא יודע ואתה בבלבול, לפעמים זה מאד עוזר

אנה ליפניק לוי: אני מודה על השיתוף, אנחנו ממש ממש

הילה בקשי: way after

אנה ליפניק לוי: כן, אנחנו צריכים לסיים.

[קהל]: יש לי שאלה קצרה, אם זה בסדר

אנה ליפניק לוי: שאלה קצרצרונת ואנחנו נסיים

[קהל]: […] [01:23:25] ניהול הקהילה

הילה בקשי: פלטפורמה?

[קהל]: אנחנו מנהלות קהילה של קונדיטוריות ביתיות בוואטסאפ, ואני כל הזמן תוהה האם להעביר את זה גם לפייסבוק, כן, לא, מה היתרונות, חסרונות

הילה בקשי: איפה שהקהל

[קהל]: אנחנו פתחנו קבוצת וואטסאפ מאד גועשת

טליה תורג'מן: עובד לכן שם?

הילה בקשי: אני, אני

טליה תורג'מן: עובד לכן שם? אל תעברו.

הילה בקשי: כשאני חושבת קונדיטוריה

[קהל]: לא, לא, קונדיטוריות ביתיות

הילה בקשי: ביתיות זה הכי אינסטגרם.

מורן זר קצנשטיין: יכולות להוסיף אותי?

אנה ליפניק לוי: אז אני רק אחזור על השאלה כדי שישמעו בהקלטה, אז את שואלת, הקהילה שלך בוואטסאפ ואת שואלת אם לעבור לפלטפורמות אחרות, אז לא נגענו בזה אבל יש הרבה מאד פלטפורמות והשאלה העיקרית שאת צריכה לשאול את עצמך, האם האנשים שזה באמת רלוונטי אליהם נמצאים בפלטפורמה הזו, יש עוד הרבה מה לומר על זה, אי אפשר ככה לענות על זה על קצה המזלג, אבל אנחנו פה בפאב בדיוק בשביל לענות פה על כל השאלות גם אחרי הסשן הזה, אני ממש מקווה שנהניתם, אני רק אומר שוב תודה ענקית. תודה ענקית לעשרים ושש נשים, היום יש פה שש אבל עשרים ושש נשים מדהימות שהשקיעו את הזמן, את הרצון, את הטאלנט שלהן, שהביאו את עצמן ושבאמת באמת רצו לעשות פה טוב לחשבונית ירוקה, ליאור המדהימה, ארז המדהים, לכל הצוות שלכם אתם פשוט לב ענק, תודה לכם שבאתם במיוחד, תודה לחברה שלי שהגיעה מגת. ואמ…

ליאור וילצ'ינסקי: אני רוצה להגיד כמה מילים

אנה ליפניק לוי: לווייז, לווייז, ולגלעד המלך

ליאור וילצ'ינסקי: לווייז, בטח. אה… קודם כל אה תודה רבה לכן, אתן מהממות, באמת, מי שלא מכיר אני ליאור וילצ'ינסקי, מנכ"לית חשבונית ירוקה. אני רוצה, אני באמת, השבוע הזה היה מטורף והשבוע הזה כל ערב הייתה פה, היה פה פאנל של נשים מדהימות כמו שאנה אמרה עשרים ושש נשים מטורפות והרעיון הזה נולד בדיוק מהמקום שדיברתן עליו, מהגרעין הזה, מהקהילה שאנחנו שותפות בה שהיא לא בפייסבוק ולא בשום מקום אחר, אנחנו בוואטסאפ וביננו מדברות, קהילה של נשים שרוצות לעשות שינוי ושמובילות שינוי וזה כוח אדיר, זה באמת כוח אדיר שהנה, תראו מה קרה. ואנה, את באמת הכוח המניע, את, את, אין לי מילים לתאר. בזכותה, בזכותה כל זה קרה. בזכותה, היא הניעה את כל הדבר הזה. וגלעד תודה רבה לך, ווייז וכולכן והצוות המדהים שלי. ארז וענבר וכל צוות המרקטינג. ו… כן. באמת הייתה פה עבודה מטורפת ותודה רבה לכם שכולכם שבאתם ושיהיה אחלה ערב.