טליה תורג׳מן: אוכל סודי

איתמר: טליה תורג’מן עבדה שנים ארוכות כשכירה בעולמות הפרסום און-ליין והמכירות. היא לא גדלה בבית של עצמאיים והיא אהבה מאוד את הדברים שהיא עשתה, אבל בערת היצירה הביאה אותה לפתוח עסק משלה. תחילה, היא התמחתה בניהול קהילות, היא הגישה את הפודקאסט המואזן "קומיוניקאסט" ובהמשך היא הקימה את "סיקרט דינר", מיזם שפעיל בשש ערים בעולם ומטרתו להפגיש אנשים בארוחות סופר מדוייקות ככה שהם יוכלו בעצמם לעשות עסקים ביחד. שלום טליה.

טליה תורג’מן: אהלן, מה קורה?

איתמר: מה העניינים?

טליה תורג’מן: בסדר. האמת היא שאני חצי גדלתי בבית של עצמאיים.

איתמר: נכון, אבא שלך רופא שיניים.

טליה תורג’מן: נכון, אבל הוא אף פעם לא המליץ לי להיות עצמאית.

איתמר: אז איך באמת החלטת?

טליה תורג’מן: אי אפשר להגיד שהחלטתי, אני מרגישה שזה סוג של הוחלט בשבילי. תוך כדי ככה… תנועה, כי הייתה תקופה ארוכה שחיפשתי עבודה ולא הצלחתי למצוא את המשרה שאני בדיוק בדיוק רוצה ולא הייתי מוכנה להתפשר, עד שבסוף סוג של החלטתי ליצור את המשרה בעצמי.

איתמר: ואז בהתחלה התמחית בניהול קהילות, נכון? זה היה ה…

טליה תורג’מן: נכון, עבדתי כעצמאית, מנהלת קהילות ומייעצת לחברות על איך לבנות קהילות. וגם זה משהו שלמדתי תוך כדי תנועה כי לפני משהו כמו שלוש שנים לא היו קורסים או הכשרות בנושא של ניהול קהילות פה בארץ.

איתמר: את יודעת משהו? אני עוצר אותך רגע, כי זה טיפ כבר על ההתחלה נראה לי מאוד מאוד חשוב, כי הרבה פעמים אנשים מחכים, ואת אומרת "לא, אני למדתי תוך כדי תנועה, לא חיכיתי ללמוד, אני רצתי עם זה".

טליה תורג’מן: נכון, ואגב הפודקאסט שהתחלתי אז, הוא היה אחת הסיבות מבחינתי איך ללמוד, איך לעשות את זה, פתחתי אותו בשביל לדבר עם אנשים שכבר עושים את זה וללמוד מהם. וזה קצת "פייק איט טיל יו מייק איט", כי בעקבות הפודקאסט קיבלתי כל מיני פניות ובזמנו אני זוכרת שאמרתי לעצמי "רגע, אני מספיק קווליפייד בשביל ללמד אחרים? או להעביר איזו סדנה?".

איתמר: חרדת המתחזה.

טליה תורג’מן: כן, אבל התגברתי עליה וקפצתי למים.

איתמר: ואז מה עשית?

טליה תורג’מן: אז באמת גם העברתי הרצאות וסדנאות בנושאים של ניהול קהילות, שזה תחום מאוד מאוד רחב, יש לציין. זה יכול להיות גם בחברות הייטק וסטארטאפים, וזה יכול להיות גם בעמותות ובארגוני בוגרים.

איתמר: אנחנו מראיינים בין היתר בעונה הזו את נאור נרקיס, ונדבר איתו הרבה על ניהול קהילות.

טליה תורג’מן: אז נאור אגב, הנה, הערת שוליים, אני ייעצתי לו בתחילת דרכו של "התוכניסטים" על איך לבנות את הקהילה הזו ועשיתי איתו יחד את האסטרטגיה בשבילו.

איתמר: תראי מה זה, כי אצלנו בקהילה של "חשבונית ירוקה", מי שעוקב אחרינו בפייסבוק, יכול בדיוק לייצר שיתופי פעולה מהסוג הזה, "פשוט להיות עצמאיים" ככה קוראים לזה, אז הנה, כבר גם מצאנו דרך לבקש מאנשים לעקוב. ותגידי, ואז לקחת את כל הכלים האלה, למעשה, שעשית ולמדת בעולמות ניהול הקהילה, והקמת את "סיקרט דינר".

טליה תורג’מן: זהו, אז "סיקרט דינר" זה דווקא… בסוף הכל מתחבר לניהול קהילה, כי ניהול קהילה זה חיבור בין אנשים וזה אינטרקציות בין-אישיות, וזה המון הקשבה וקבלת פידבקים, אבל הנקודה הייתה שפחות רציתי להישאר במקום המייעץ, כאילו לא רציתי למכור את "טליה תורג’מן", את השעות שלי, אלא רציתי לבנות איזשהו משהו, איזושהי ישות בפני עצמה, ו-"סיקרט דינר" התחילה כאיזשהו פרויקט צד, אתה יודע, כל הדברים שמתחילים מאיזשהו "פשן" והופכים ל-"ביזנס", כנראה שזה לא קורה סתם. וזה התחיל כמשהו "פאן", שאני מאוד אוהבת לחבר בין אנשים, ואת העולמות של "ביזנס" ויש לי רקע עשיר בפיתוח עסקי ואני "פודי" גדולה, ואני מאוד אוהבת אירועים ואוכל ובזמנו גם עבדתי תקופה קצרה ב-"איט וויט", אז יצרתי קשר עם כמה מהשפים המובילים…

איתמר: "איט וויט" רק נגיד למי שלא מכיר, מיזם של שפים מכל מיני מקומות בעולם שמבשלים ומזמינים אליהם אנשים, מגניב מאוד.

טליה תורג’מן: נכון, וזה קורה בבתים שלהם.

איתמר: אירחנו בעונה הראשונה את אלון שבו, שהיה גם ב-"איט וויט".

טליה תורג’מן: אה, מגניב, כן, הוא אחד הכוכבים שם. ובאמת רציתי לייצר איזשהו אירוע שהוא חווייתי, שהוא מערבב "ביזנס" ו-"פלז'ר", שהוא נותן איזשהו טוויסט לעולמות של "ביזנס", של לעשות "ביזנס" "פאן". ואני בתור אחת שטסה למלא כנסים ענקיים בעולם, סופר משעממים, רק החלפות של כרטיסי ביקור, ומסיימת יום אחרי שתיים עשרה שעות מותשת, רציתי לעשות את זה בכיף ובמשהו שהוא אינטימי ועם הרבה ערך מוסף ותוכן. אז זה התחיל באמת כאיזשהו פרויקט כיפי ובלי מטרות רווח, ובאמת ב-"פסט-פורווד", אחרי כמה ארוחות כאלה בארץ, פנה אליי רועי דויטש, המנהל הכללי של "ג'ולט", סטארט-אפ ישראלי מאוד מצליח, ורועי אמר "שמעתי על הארוחות האלה שלך, ואני רוצה שתעשי לי כזה בלונדון וככה אנחנו נפתח שם את השוק", ומבחינתי זה היה אתגר ממש מגניב, אמרתי לו "יאללה, בוא נעשה את זה", למצוא אנשים בלונדון לא תהיה לי בעיה, כי זה ה-"פורטה" שלי, הפיתוח העסקי הבין-לאומי, ולהרים שמה אירוע גם זה לא נראה לי יותר מדי מסובך. אז עשינו את זה.

איתמר: לא, אבל רגע, לפני שאת ממשיכה ומספרת את הסיפור היפה הזה.

טליה תורג’מן: כן.

איתמר: אני רק רגע רוצה לשאול, כי זרקת פה איזושהי אמירת אגב שהיא מאוד חשובה, כי אמרו לך ב-"ג'ולט" "שמעתי על הארוחות האלה שלך", אבל הלהגיע לסיטואציה הזאת שמישהי או מישהו שמע עלייך היא לא כזאת פשוטה. את יודעת לספר מה עשית?

טליה תורג’מן: אז כן, אני יכולה להגיד לך, וזה משהו שגם פיצחתי תוך כדי והבנתי שככל שמשהו יותר סודי ולא מפורסם בסושיאל מדיה, וחייבים לקבל בשבילו הזמנה והוא אקסקלוסיבי והוא סודי, אז אנשים יותר מתעניינים ורוצים לדעת מה זה ורוצים להיות מוזמנים. ולא עשיתי בזמנו, לא היה ל-"סיקרט דינר" שום נוכחות ברשתות החברתיות אז לא היה מה למצוא או לחפש, וההזמנה הייתה דף נחיתה שנכנסים אליה עם סיסמה. כך שזה רק עבר מפה לאוזן וזה מה שיצר את הקסם, בעיניי. והקסם עדיין נשמר, גם היום האירועים הם… אני כן מקפידה על איזשהו איזון טוב בין לשמור את מעטה הסודיות ועדיין לשחרר קצת לסושיאל מדיה ולאתר.

איתמר: כאשר מה קורה בפועל? בפועל בן-אדם או את מקבלת מלקוח איזשהו בריף, נכון? לאיזשהו אירוע כמו שאמרו לך ב-"ג'ולט", כזה או אחר, ואת בונה להם ארוחת קונספט מדוייקת מאוד שהיא בעצם "מינגלינג" שהוא "פאן", לא עוד פעם "מור אוף דה סיים".

טליה תורג’מן: אז האירוע הוא באמת מאוד מובנה, הוא בין שלוש לארבע שעות, לוח הזמנים הוא קבוע. ונכון, כמו שאמרת, אני מבינה מה הלקוח מחפש, אז הלקוח יכול לחפש סגן מנהלי שיווק שמתעסקים בפינטק בברלין. ואנחנו נלך ונמצא בין עשרה לחמישה עשר אנשים כאלה, שנופלים בול על הפרופיל הזה, והם יקבלו מאיתנו הזמנה לאירוע סודי שמתרחש בעיר שלהם.

איתמר: נגיד רק שאתם פעילים בכמה מקומות בעולם.

טליה תורג’מן: כן, עד היום באמת אירחנו "סיקרט דינרז" ויצרנו אותן בברלין, לונדון, ניו-יורק, הלסינקי, ציריך ותל-אביב, ואנחנו מגיעים לאן שצריך, כלומר, אם מחר הלקוח ירצה ביפן אז ניסע ליפן. שום מדינה לא תהווה מכשול מבחינתנו. וברגע שהאנשים האלה מקבלים את ההזמנה, זה הטריגר שלהם לבוא. אתה יודע, אנשים בכירים ומאוד מחוזרים והם רגילים לקבל הזמנות לדינרז, אבל כשהם לא יודעים פתאום מה זה האירוע הזה בדיוק, מי עוד יגיע ואיפה זה יהיה, מקבלים את הלוקיישן ברגע האחרון, הלוקיישנים תמיד מאוד מגניבים, זה לא במסעדות.

איתמר: תספרי לנו. איזה לוקיישן. דוגמה.

טליה תורג’מן: אז לדוגמה עשינו…

איתמר: ככה, אנחנו כולנו כזה, את יודעת, באווירה כזאתי של "לא עושים כלום", רק מפנטזים על מקומות וכזה, אז…

טליה תורג’מן: כן, ואני גם בטח מתה כבר לחזור, שיהיה אפשר…

איתמר: כבר נדבר גם על הקורונה, אבל תסבירי לי רגע, איך זה? איפה זה?

טליה תורג’מן: אז למשל עשינו בהליסינקי, בפינלנד, במבנה שפעם היה בית כלא והיום זה בית מלון וזה היה מאוד מיוחד. בברלין…

איתמר: מה זאת אומרת? עשיתם את זה לכבוד הקורונה? בתים הפכו להיות בתי כלא ובתי כלא הפכו להיות… אוקיי…

טליה תורג’מן: זה היה כבר לפניי שנתיים…

איתמר: אני צוחק, אני צוחק.

טליה תורג’מן: כן. ועשינו בברלין בסטודיו לעיצוב אופנה, ובציריך באיזושהי מאפייה ישנה שעכשיו זה פשוט מבנה תעשייתי כזה ענק. בניו-יורק בדירה למכירה בלב מנהטן עם "רוף-טופ" מהמם. ומבחינתי זה גם חלק גדול מה-"פאן" זה למצוא את הלוקיישנים המגניבים האלה, גם בתל-אביב לא חסרים לוקיישנים מגניבים, וגם אפילו עשינו בקיסריה ארוחה אחת, בנמל קיסריה, במצודה, בסטודיו לניפוח זכוכית.

איתמר: וואו.

טליה תורג’מן: מהמם. וזה חלק מאוד גדול מהאווירה, מהאירוע הזה שהוא מאוד שונה ומיוחד, שאנשים באים ויש להם חוק שאסור להם לדבר על עבודה בחצי שעה הראשונה, אז זה כבר מתחיל מאוד "פרסונל".

איתמר: כלומר, ויש איזושהי התאמה בין אירוע לאירוע? כלומר, אני מניח שיש אבל או שהקונספט הוא קונספט מובנה, כמו שאת אומרת עכשיו, חצי שעה ראשונה לא מדברים על עבודה ואחרי זה…

טליה תורג’מן: כן, הקונספט הוא מובנה, זה ממש נשאר קבוע וזה עובד מעולה. וזה מאוד שם דגש על חיבור בין-אישי, יחד כמובן עם הצרכים של הלקוח והחלק שלו באירוע, שהוא מעביר את התוכן וששומעים על המוצר שלו וכולי. ובסוף גם הלקוח, כמובן, אנחנו מחברים את הלקוח אחד על אחד עם כל האורחים שהיו, וזה מקצר מאוד משמעותית את ה-"סל סייקל", בעיקר של חברות, שאתה יודע, לפעמים מחזור מכירה של חברה יכול לקחת להם שנה ופה תוך ערב אחד הם מקבלים חמישה עשר אנשים על השולחן, אז זה מאוד משמעותי.

איתמר: ותגידי, אז איפה בעצם פגשה אותך הקורונה?

טליה תורג’מן: יפה, אז הקורונה פגשה אותי לפני יורו-טריפ מאוד גדול שהייתי אמורה לנסוע אליו. עכשיו אני צוחקת, אבל אתה יודע, לפני חודשיים בכיתי.

איתמר: אומרים "כמו שצחקנו, לא בכינו ככה שנים".

טליה תורג’מן: לגמרי. אין מה לעשות, חייבים להסתכל על הצד החיובי בחיים, ואני בטוחה שזה יביא גם דברים טובים, את חלק מהם כנראה נראה בטווח הארוך יותר, אבל כן, שנת אלפיים ועשרים הייתה מאוד משמעותית מבחינתי כי קרו הרבה דברים שככה היו צריכים להתפוצץ ומאוד לגדול… והתחלתי להכשיר ככה מנהלות אירועים מקומיות, כדי שאני לא אצטרך לנסוע באופן אישי לכל אחד מהאירועים. אבל ברגע שהבנתי שאני לא יכולה לקיים את האירועים האלה, דברים נכנסו ל-"הולד", והחלטתי פשוט להמשיך בדרך אחרת.

איתמר: לשנות כיוון.

טליה תורג’מן: כן, זה לא היה מאוד שינוי, כלומר, פיתחתי שני מוצרים חדשים.

איתמר: תספרי לנו עליהם.

טליה תורג’מן: אחד הוא באמת שכפול של "סיקרט דינר", קראתי לזה "סיקרט דינר נייט אין" במקום "נייט אווט", שהוא מדמה כמה שיותר את "סיקרט דינר", ובמקום לעשות אירוע פיזי, האירוע הופך להיות אונליין והאורחים מקבלים הביתה את "בוקס" מאוד מגניב, קופסה שיש בה את כל מה שהם צריכים בשביל הדינר, אז הם מקבלים כזה בקבוק יין ובושם וכל מיני נשנושים ואנחנו ממש מבקשים מהם להתלבש ולהתאפר, שאני חושבת שזה אף שיחת זום לא דורשים את זה ממך, וזה משהו שמאוד חסר לאנשים אז הפידבקים טובים. וחלק מאוד גדול גם מהעבודה שלנו זה למצוא לחברות הרי את האנשים, אז זה עדיין נשאר, זה אותו דבר מבחינתינו. המוצר השני, שהוא באמת סוג של "שיפט" מבחינתי, כי הוא מעולמות אחרים, לא מהעולמות הטבעיים לי, זה מוצר שהוא פנים-אירגוני שקוראים לו "סיקרט בוקס" וזה "בוקס איוונט", כלומר, יש לנו כל-מיני איוונטים במהלך היום במשרד, שזה יכול להיות "אפטר-נון קופי", "טים לאנץ'" או "האפי אוור", ואנחנו פשוט יצרנו את האיוונטים האלה באופן אונליין שגם פה, הצוות של העובדים מקבלים הביתה קופסה שיש בה כל מה שהם צריכים, עם למשל, ערכה להכנת קוקטייל, והוראות על פעילות צוותית, מה הולך לקרות.

איתמר: ערכת הוראות להכנת קוקטייל זה ענק.

טליה תורג’מן: כן, ואתה מקבל ג'ין וטוניק ועשבי תיבול ואתה עושה לעצמך את הקוקטייל, וכולם עושים ביחד בזום ואז מתיישבים ועושים איזושהי פעילות של הצוות, שאתה יודע, בסוף, הרבה חברות שולחות מארזים לעובדים שלהם, ומארזים גם מאוד מושקעים ויפים, אבל הרגשתי שהחלק האחרון בפאזל זה לחבר את העובדים ביחד, לנסות לגרום להם להרגיש שהם במשרד עכשיו ב-"האפי אוור" ולא כל אחד לבד בבית, שותה לו איזו בירה. אז כן, וזה עובד ממש טוב ויפה וזה מגניב מאוד.

איתמר: מה השלבים הבאים?

טליה תורג’מן: אני חושבת גם שה-"רימווט וורק" זה משהו שיישאר פה עוד לטווח ארוך, זה לא שמחר כולנו נחזור למשרדים, אז זה רלוונטי לא רק לימי קורונה, זה…

איתמר: זהו, זה מביא אותי לשאלה הבאה, מה השלבים הבאים באמת? יש איזשהו סקייל אחר? או איזשהו משהו אחר שאת רוצה להתמקד בו בעקבות הקורונה? או שזה רק מוצר כזה שהוא סוג של הלוואת גישור, נקרא לזה ככה.

טליה תורג’מן: תראה, הוא באמת נוצר כמובן בעקבות המשבר, אבל אני מאמינה שכל יזמת ויזם חייבים להתאים את עצמם למה שקורה בשטח, אז עם כל האהבה שלי לאירועים בלייב ולנסיעות בעולם, אם זה לא יתאפשר בזמן הקרוב אני אעשה את הדברים אונליין. בסוף השוק קובע את הכללים, לא טליה קובעת את הכללים. אני אגיד בשיא הכנות שאני הכי מתגעגעת ל…

איתמר: נראה לי שאת לא כזה נכנעת לכללים.

טליה תורג’מן: אני הרבה פעמים מתעלמת מכללים.

איתמר: זהו, זה חלק מהעניין העצמאי, לא? העניין הזה של להתעלם מהכללים קצת.

טליה תורג’מן: כן, אני גם לא מאמינה ב-"לא", אתה יודע, אני רואה "לא" ואני שומעת "כן". ולכן ממשיכה עד שאני אקבל ממש מחסום שאני לא אוכל לעבור מעליו, והמחסומים האלה הם בראש שלנו בסוף, כשאתה חושב שאתה לא יכול לעשות משהו, אז אתה לא תצליח לעשות אותו, אבל אם תאמין בכל כולך שאתה תצליח, זה יקרה, פשוט צריך למצוא את הדרכים היצירתיות. ויצירתיות מבחינתי זה הדרייב שלי, זה… זה מה שמעיר אותי בבוקר. אם אני לא אפעיל את הראש לפתור בעיות בדרכים יצירתיות, אז אין לי למה לקום.

איתמר: איפה אפשר למצוא אותך?

טליה תורג’מן: איפה אפשר למצוא אותי?

איתמר: כן, יש עמוד?

טליה תורג’מן: בלינקדין, בפייסבוק, יש ל-"סיקרט דינר"… באינסטגרם זה "סיקרט דינר טיים" ובפייסבוק יש "סיקרט דינר" ואפשר למצוא אותי "טליה תורג’מן" בפייסבוק ובלינקדין… כן.

איתמר: טליה, למדנו שצריך להתחיל, למדנו שכן זה… כל "לא" הוא בעצם "כן".

טליה תורג’מן: אמן. אמן לזה.

איתמר: אמן לזה. ושצריך לחשוב מחוץ לקופסה ולהיות יצירתי ולנסות גם לשתף פעולה עם אחרים כמו שעשית עם נאור בהתחלה, שנארח אותו גם פה בקרוב.

טליה תורג’מן: לגמרי, ואני חושבת שאנשים זה שם המשחק. בסוף כמה שיותר אינטרקציות אנושיות, הן פותחות את הראש והן יוצרות דברים מדהימים.

איתמר: היה לי מאוד כיף לשוחח איתך, תודה רבה על השיחה.

טליה תורג'מן: גם לי, איתמר, תודה רבה.

איתמר: ביי.

טליה תורג'מן: ביי ביי.