בעידן ההיברידי בו אנחנו חיים, ובמיוחד מאז הגיחה לחיינו הקורונה, ישנם לא מעט שכירים שמספקים מדי פעם ובתדירות לא קבועה שירות גם מחוץ לשעות העבודה: זו יכולה להיות הרצאה, שיעור פרטי, או כל משלח יד או עבודה מקצועית כלשהי שמספקים באופן פרטי. מבחינת מס ההכנסה, זו עסקה והכנסה לכל דבר, ולכן אותו אדם צריך לדווח על כך לרשויות המס – אבל מה עושים כשלנותן השירות אין תיק עוסק במס הכנסה? ניחשתם נכון: הוא יכול להפיק חשבונית חד פעמית.
המהות של חשבונית חד פעמית
באופן כללי, האפשרות להפיק חשבונית חד פעמית ניתנת בדיוק למקרים שציינו בפתיחת הכתבה: כדי לאפשר למי שלא נותן שירותים כעצמאי באופן קבוע, לתת אותם ולא להסתכן באי דיווח לרשויות המס, וזאת מבלי לפתוח תיק עוסק, או האלטרנטיבה הכי פחות מוצלחת – לוותר על העבודה. כמובן, אי דיווח על קבלת תשלום, גם אם באופן חד פעמי, נחשב לעבירה פלילית. ובמילים פשוטות- הפקת חשבונית חד פעמית מאפשרת גם לאדם השכיר לנצל הזדמנות עסקית, בלי להסתבך, תרתי משמע.
חשבונית חד פעמית מאפשרת לאותו אדם שכיר להוציא חשבונית עבור עסקה אקראית, כלומר עבור מקרה חד פעמי שבו נתן שירות לאדם או לגורם אחר. הוא עושה זאת פעם אחת, משלם את המיסים הנובעים מהעסקה הספציפית הזו – ובזה הסיפור נגמר. הוא לא צריך לפתוח תיק במס הכנסה ולא להגיש דו"ח שנתי כאדם עצמאי.
מהי עסקה אקראית?
השאלה הזו היא שאלת המפתח של העניין: אדם שכיר יכול להפיק חשבונית חד פעמית, רק כאשר העסקה שביצע (או שהוא מתכוון לבצע) מוגדרת כעסקה אקראית לפי פקודת מס הכנסה. איך אפשר לדעת שהעסקה היא אכן אקראית לפי הוראות אלה?
ראשית, ישנה הבחנה בין עסקת אקראי מסחרית (שהיא זו שאפשר בגינה להפיק חשבונית חד פעמית), לבין עסקת אקראי הונית – שנעשית לא למטרת מתן שירות, אלא להפקת רווח בלבד. תחת הגדרה זו אפשר להכניס, למשל, עסקאות מקרקעין.
שנית, העסקה צריכה להיות חד פעמית באמת, כלומר לא כזו שהיא חלק מפעילות קבועה ומחזורית, מתמדת ועקבית. יש בכך היגיון: עסקה שהיא רק חלק מפעילות עסקית רחבה יותר, לא יכולה להיות אקראית או חד פעמית, ולכן לא נכנסת תחת הגדרת עסקה שניתן להנפיק בגינה חשבונית חד פעמית.
איזה מיסים משלמים?
זו השאלה השנייה המעניינת ביותר, שכן היא בסופו של דבר תקבע עד כמה משתלם לאותו עובד שכיר לבצע את העסקה. שכירים, כידוע, מרגישים פחות, במרכאות, את המיסים שהם משלמים היות והם המנוכים מהמשכורת שלהם מדי חודש. לכן תשלום מיסים באופן אקטיבי יהיה קשה יותר מבחינתם, בדרך כלל – וכדאי להתכונן לכך מראש.
נתחיל מהמס הפשוט יותר במקרים אלו: מס ערך מוסף. אם העסקה אינה עוברת את התקרה השנתית לעוסק פטור (102,292 שקל נכון לשנת 2022), מבצע העסקה לא יצטרך לשלם מע"מ כשיגיש את החשבונית. אם היא עוברת את התקרה הזו – הוא יצטרך לשלם מע"מ, בגובה 17% נכון לכתיבת שורות אלו.
כשמדובר על מס הכנסה, העניין מעט יותר מורכב – אבל לא במיוחד: מס ההכנסה שצריך לשלם נותן השירות נקבע על ידי מדרגות המס השולי הנהוגות (שקובעות גם את היקף המס שכל שכיר משלם מדי חודש דרך משכורתו). כדוגמה, הכנסה של עד 6,450 שקל בחודש גוררת תשלום מס של 10%, הכנסה שבין מספר זה ל־9,240 שקל בחודש מחויבת ב־14% מס הכנסה, וכך הלאה (מדרגות מס כפי שכולנו מכירים אותן).
בהזדמנות זו נציין עוד משהו חשוב: כאשר מקבל השירות הוא עוסק המוכר על ידי רשויות המס (אדם עצמאי, עסק או חברה), ונותן השירות הוא שכיר, יכול מקבל השירות להפיק חשבונית עצמית. כך הוא בעצם מפיק חשבונית במקום נותן השירות. חשוב לזכור שמדובר בהליך שונה שחשוב להבין את משמעויותיו לפני שמבצעים אותו.
איך מפיקים חשבונית חד פעמית?
הפקה של חשבונית חד פעמית מתאפשרת לרוב באמצעות חברות ייעודיות המספקות את השירות הזה בדיוק עבור שכירים המעוניינים לספק שירות בתשלום ופחות מעוניינים בבירוקרטיה הכרוכה בפתיחת עסק או בהפקת חשבונית חד פעמית דרך מערכות מס הכנסה. לרוב, השירות ניתן בתמורה לאחוז מסויים מכספי התשלום המבוקש.